“באנו לשתות אצלכם קפה, בלילה נבוא שוב,” אמרו ארבעה מתנחלים שפלשו לבית משפחת ג’בארין באום דארית שבמרחב שעב אל בוטום.

לפני שנסענו לדרוש בשלומם לתווך ולסייע נסענו למחסום תרקומיא לבקשת רעיה, לראות מה נותר מהפוגרום שעשו שם מתנחלים כשהשמידו כמויות של מזון שנשלחו בפקודת מדינת ישראל לסייע בעזה.

היום הוא הומה ועמוס משאיות .שגרה. הכול נוקה. רק שיירי סוכר כשלג אחרי סופה נותר בשולי הכביש ושק יוטה מיותם שהכיל אתמול אורז זרוק על הכביש.

הנהגים מספרים שהיו שם גם אתמול אבל המשטרה גרשה אותם, כשהגיעו כוחות ההרס של המתנחבלים. המשכנו משם דרך כביש 35 לכיוון חברון ודרומה בכביש 60.

הצומת שבין עידנא לתרקומיא סגור בבטונדות מבוטנות בשקים. כשעברנו לא היו מאויושות.

בפניה למחצבה שלפני התנחלות אדורה שער צהוב. לידו שלט: מעין אדורה. שוב דוגמא לניכוס מעינות.אדוני הארץ. מסמנים טריטוריה. בהמשך, בין ההתנחלויות תלם לאדורה עמדה חדשה ומרשימה ועליה מתנוסס דגל ישראל. בכניסה לקריית ארבע, חיילים בבודקה המותקנת באמצע הכביש בנוסף לאבטחת הטרמפיידה שם.

במפגש כביש 356 וכביש 60. חייל שנראה כמסתתר בין העצים. גם אני הייתי מסתתרת לו הציבו אותי שם לבד. התבונה והאחריות לא שבו לצה”ל, למרות הכול.

בצומת זיף, בפנייה ליטא, המחסום /שער צהוב היה פתוח.

על הכביש למרגלות מצפה אביגיל, קצת לפני דרך העפר, שבה ניטלטל תיכף למשפחת ג’בארין , עמדה חדשה ומרשימה בשונותה העיצובית עם דגל כמובן.

הגענו אחרי שנחשפנו לסרטונים המזוויעים ששלחו לנו ידידינו משם עם פלישת החוליגנים, שהזמינו עצמם לכוס קפה. קנינו להם מצרכי מזון בזכות תרומותיכן .

ליילה מספרת שאתמול כשהגיעו שהו למעשה רק כרבע שעה.

פ’, בת משפחה אמיצה, ענתה להם שאין כאן קפה. מוחמד, אבי המשפחה, אמר להם שהוא מתקשר למשטרה. משום מה זה הרתיע אותם והם עזבו, לא לפני שהודיעו שגם בלילה יבואו לשתות קפה.

מאוחר יותר הגיעו אנשי המת”ק לבושים במדי צה”ל. לקחו פרטים וצילומים שצולמו ע”י מתנדבים שלנים אצלם בזמן האחרון ומלווים אותם גם כשהולכים לרעות את הצאן. אנשי המת”ק אמרו לאבי המשפחה לבוא למחרת להגיש תלונה במשטרה. כך עשה. כשהגענו הוא עדיין לא חזר. משהגיע הראה לנו את הניר המאשר את הגשת התלונה.

אנחנו כמובן מבינות מהנוסח שזה נייר כסת”ח בעיקר ודבר לא יעשה בעצם.

שאלנו את בני המשפחה איך עבר הלילה, האם ה”אורחים “באו גם בלילה לשתות קפה? אז לא, לא קיימו את הבטחתם. רק הסתובבו עם טרקטורונם הלוך ושוב במשך כחצי שעה עשו רעש והלכו בלי לקבל קפה.

פגשנו מתנדבים שעשו איתם את הלילה בתוספת בני משפחה שמגיעים להיות איתם בלילות המפחידים.

אחר כך אלה הוחלפו למשמרת הלילה הבא עי שניים מ-Operetion Dove, הארגון האיטלקי הדוגל בהתנגדות ללא אלימות, ששוהה כבר הרבה שנים באזור ועוסק הרבה בליווי הילדים לבית הספר בא-תוואני וליווי רועים.

ליילה תמיד מתעקשת להגיש לנו אוכל ואנחנו מכבדות את בקשתה. אישה חמה, חכמה ולבבית וחזקה. יש מה ללמוד ממנה.