דוח משמרת למחסום בית לחם ולבית מועמד להריסה מיידית במזרח גוש עציון

7:15  מחסום 300 – בית לחם

פקק המכוניות שראינו בדרכנו היה בדרך המובילה מן המחסום לירושלים. בשביל היוצאים מהמחסום נוצר דוחק רב של  פועלים שחיכו לאוטובוסים לירושלים, וכבר ישבו על הגדרות אנשים שחיכו להצעות עבודה שיזדמנו. שוב התאוננו באוזנינו שאין מספיק עבודה. צבע מבית לחם סיפר לנו שזה היום ה-14 שהוא מגיע ולא מוצא עבודה. ההיתר מתבזבז והכסף חסר.

במחסום עצמו היה כוח אדם ביטחוני קטן בהרבה ממה שראינו במשמרות קודמות (הם הרי מוצבים עכשיו בכל פינה בירושלים ובגוש עציון). זה היה דווקא לטובה, כי תמיד הייתה לנו הרגשה שכעודף חיילים מסתובבים בצד הישראלי, נוצרות יותר בעיות לפלסטינים. הרבה נשים עברו היום, אך המעבר ההומניטרי אינו פעיל. הנשים היום לא התלוננו, אך יש בעיה במחסומים ההומניטריים בכל המחסומים – באופן כללי הם לא מופעלים – לא לזקנים, לא לחולים ולא לנשים.   

נסיעה לבית משפחת דאדואה הנמצא בסכנת הריסה מיידית

כביש 60 – המנהרה הנוספת הקרובה לירושלים פעילה כבר. הפקק לירושלים מתחיל אחר כך.

קיבלנו פנייה מנפוז דאדואה, שקיבלה את הטלפון שלנו ממשפחת מוסא מאל ח’דר. התכתבנו בגוגל טרנסלייט הגאוני. לפני שנתיים ביקרנו את משפחת מוסא כמה פעמים, וסייענו לה בהפצת איום ההריסה הרביעית של בית שבנתה על אדמתה. הבית לא נהרס, אבל כמובן לא בגללנו דווקא. עמותה מאנגליה של אנשי תיאטרון ידועים סייעה למחאה נגד ההריסה, ושלחה מתנדבים ברגע הנכון לסיים את בניית הבית.

משפחת דאדואה מטופלת בידי עורכי הדין של ארגון סנט איב. מצבה הכלכלי קשה בהרבה מהמשפחה באל ח’דר. הבית נמצא לצד הכביש המוביל לכניסה הצפונית לאפרת, והוא העלוב ביותר בשורת בתים בעלי כמה קומות. יש שני חדרים ומטבחון קטן. בחדר אחד גרים  7 הילדים – מגיל 5 עד גיל 16, ובחדר השני אב חולה סרטן שמבלה בטיפולים רוב הזמן (היה בטיפול כשביקרנו) ואישה אמיצה אחת שביקשה שנבוא.

פשוט קורע לב לראות את כל המזרונים מכסים את הרצפה בסלון, המשמש לשינה של כל הילדים, את העוני השורר בבית, את החיוכים החמודים של כולם והפחד הנורא שאו טו טו הם יישארו בלי מקום לחיות בו. בחוץ עומדים כמה קירות של הרחבה, שתאפשר מגורים בתנאים סבירים. אבל בקשת ההיתר נדחתה על הסף על פי צו חדש מ-2021 “צו אישור בנייה צבאי” שלפיו המפקד הצבאי של האזור צריך לאשר כתנאי התחלתי של הגשה למינהל האזרחי. המפקד הצבאי דחה את הצו ביוני 2022 (כנראה בגלל כוונות לפנות את אזור הגישה לאפרת ככל האפשר) וכך ההיתר אפילו לא הגיע למינהל.

ישבנו בחצר עם כולם ושמענו שהילדים לא לומדים כבר 20 יום בגלל שביתת בתי הספר באל ח’דר. המורים לא קיבלו משכורת מהרשות. שמענו שבן ה-8 לא הולך לבית הספר כדי לשטוף מכוניות בחצר החיצונית ולעזור בפרנסה. בן ה-חמש זקוק לבדיקת רופא בגלל מום בזרוע הימנית, אבל אין כסף לרופא. לא שאלנו אם חסר אוכל, אבל ברור שהכול במשורה. שאלנו גם על המשפחה – מי עוזר. נפוז היא מדורא אל ח’ליל והוריה מתו. מוחמד הוא מאל ח’דר. לא ברור מי תומך בהם מהקהילה וממוסדות הרווחה הפלסטיניים.

החלטנו לעזור כפי יכולתנו, בעיקר בהפצת המצב הקשה. נתניה מנסה להשיג רופא לילדון מרופאים ללא גבולות, דיברתי עם עורך הדין והוא הסביר שעדיף שלא ימשיכו בבנייה, כי הפרה של צו הריסה יכולה לגרום בימים קשים אלה להריסה כללית גם של הבית הישן. אחרי שתעבור שנה, יהיה אפשר להגיש שוב ערעור. הוא הבטיח להסביר ולעקוב אחרי המתרחש.  מנסות להשיג את תמיכת ארגון Holy Land Trust, המקושר לתורמים האנגלים. נבקר שוב לפני רמדאן עם אוכל ועוד דברים נחוצים שנשיג.

לא הבטחנו להציל כמובן, אבל ראינו את התקווה בעיניים שמישהו יעשה משהו בשבילם. זה מחייב.

חזרה דרך צומת עמוס-מחסום מזמורייה-הדרך האמריקאית הדרומית -ג’בל מוכבר

נסענו בחזרה לירושלים דרך צומת עמוס. זו הדרך הצרה היחידה, ההמשך של הכביש מואדי נאר, המובילה פלסטינים מצפון הגדה עד לחיבור אחרי גוש עציון לכביש 60 המוביל לחברון. בדרך עבודות להקמת אזור תעשייה חדש בשם “מזרח גוש עציון”.  בכל פינה חיילים בעמדות שמירה. אחד פונה לכביש ברובה שלוף, השני ברובה שלוף לצד השני. תור במחסום מזמוריה – מעבר למכוניות ישראליות בלבד.

נכנסנו לג’בל מוכבר דרך הדרך האמריקאית הדרומית (לישראלים בלבד). חוץ מתחנת האוטובוס ההרוסה שנעלמה, אין עקבות לפחים הבוערים והאבנים שחסמו את הכבישים בשביתה לפני כשלושה שבועות. אבל המחאה של השכונות הפלסטיניות עוררה את תגובת העולם, והריסות הבתים פסקו בינתיים. עד אחרי הרמדאן…