תרקומיא, יום ה’, 19.5.04 – אחר צהריים צופות:- סוזן ס., לינדה ג. הגענו למסום ב- 16:15. היה מאד שקט. לא היו בכלל פלסטינאים ממתינים. עמדנו בערך 10 דקות ואז בא אלינו חייל לשאול מי אנחנו. בהתחלה אמר לנו שאסור לנו להיות שם. אמרנו לו שזה פשוט לא נכון. אז הוא התחיל לדבר על המצב במחסום. הוא סיפר שמאז שהחייל נהרג לפני חודש קרוב למחסום (מאותו גדוד שלו) “סגרו את הברזים” על מעבר הפועלים. הוא לא יודע כמה פעולים עוברים כל יום, אבל זה מעט מאוד. הוא גם סיפר שאשורי העבודה מאפשרים שהייה עד שעה 19:00, והפועלים בדרך כלל חוזרים אחרי 18:00.החיילים נתנו ל-2 גברים ערבים (ת.ז. כחולים) לעבור את המחסום כדי לדבר עם מישהו בצד השני לכמה דקות.חוץ מזה לא ראינו שום פועלים עוברים – רק תנועה של משאיות משני הכוונים.ג’יפ צבאי בא אלינו ודיברנו עם החיילים – שאלו מה אנחנו עושות – דיברו על החייל שנהרג – לא הצלחנו להשיג יותר אנפורמציה על מעבר הפועלים. הגענו למסקנה שאנחנו לא מצליחים לעזור אף אחד ופרשנו הביתה ב- 17:45.רשמה: לינדה ג.