אבו-דיס, יום ג’, 1.6.04, אחה”צ. משקיפות: דרורה פ, טלי ס, אורה ס, יעל נ (מדווחת). כללית: משמרת יחסית “שקטה”. 15.15 – המלון. החומה כמעט נושקת למלון. מאחורי המלון סוללת עפר (חדשה?) המקשה את מעבר הולכי הרגל. 15.40 – הפישפש. לפי דברי ר’ ג’יפ משמר הגבול הנוכח במקום הופיע רק לפני מספר דקות. מג”בניקים בודקים את הנכנסים ממזרח. הקריטריונים רגילים – ת”ז כחולות ואישורים. אדם זקן ונשוא פנים, בעל תעודת זהות פלסטינית, מסורב בגסות ובבושת פנים. צעיר שחוצה בכיוון מזרח נבדק ביסודיות, כולל חפציו, שפוזרו על הארץ. כשחזרנו מואדי נאר בשעה 18.00 הג’יפ לא היה שם, והמעבר היה חופשי. הפישפש שהוא מחסום כניסה לישראל, אינו מאויש ברציפות. 16.10 – ואדי נאר. תנועת המכוניות זורמת בקצב אטי, זמן המתנה לא גדול, והמכוניות כמעט שלא נבדקות. הולכי רגל עוברים, כמעט ללא בדיקה, אבל יש גם תנועה ערה למדי של הולכי רגל במדרון (עוקף מחסום). מוניות חונות מאוד קרוב בשני קצוות המחסום. בכל זמן נתון יש מעוכבים, זמן המתנה קטן. מונית צהובה בדרך לאבו-דיס מחכה כבר למעלה משעה לבדיקת התעודות של נוסעיה. מיד עם הופעתנו, מוחזרות התעודות לכולם, פרט לצעיר אחד, שנשאר להמתין במתחם המעוכבים. למרות בקשותינו, הוא לא שוחרר עד עזיבתנו ב – 17.45. היו שתי בעיות של רכבים פרטיים, שעברו קודם לכן באופן חופשי לבית-לחם, ולא הורשו לחזור: מורה בן 53 ושני בניו במכונית משכם, מחכים כבר כשעתיים בלא שתעודותיהם נבדקו כלל. אנחנו מדברות עם קצין מג”ב ש. המבקר במקום, מבטיח לעזור, (לאחר שנתן לנו נאום הטפה). לאחר קצת פחות משעה, הם עוברים. פלסטינאי, תושב ירושלים המזרחית, בעל טנדר עם לוחיות רישוי צהובות, לא מורשה לחזור מבית-לחם. לכאורה, הוא הפר צו אלוף בכניסתו לשטח A. האיש טען שלא היה לו מושג על האיסור. המג”בניקים אמרו לו שייתנו לו טופס זימון למשטרה הכחולה. העבירה של שהייה של בעל ת”ז כחולה בשטח A, כרוכה בתשלום קנס. בסיכומו של דבר, האיש התווכח עם שוטרי המחסום (כמו ישראלי אסרטיבי…) ושוחרר ללא זימון למשטרה.אין שום שלט במחסום המציין את האיסור. עניין הפומביות של האיסורים והבאתם לידיעת הפלסטינאים, הועלה בפגישה עם הפצ”ר, ולא קבלנו מענה הולם. גם בשיחה עם הקצין ש. שאלנו אותו איך האיש יכול היה לדעת שהוא עבר עבירה. תשובתו: “הם יודעים”.