אימתין
לאחר שהסתיימו הבחינות בבתי הספר ברשות הפלסטינית, קבענו עם מארחותינו באימתין מפגש לציון 'סוף העונה'. כולנו התגייסנו לארגן סיום שמח ומכובד: ברכות ומעט 'דברים' שכל מורה הכין/ה בערבית ובאנגלית, שירים שהבנות למדו במהלך השיעורים, הפעלה היתולית, תעודות לסיום הקורס וכיבוד.
אחרי התחלה מאכזבת והתאוששות מעודדת, יצאנו מהמפגש שמחות וטובות לב.
במהלך היום הודיעה לנו פ' הרכזת, באמצעות נדים, כי המפגש יתקיים בבלדיה ולא במקום הרגיל המיועד ללימודים. הגענו ב- 2.30 כדי להיערך למסיבה, ותוך מספר דקות הגיעו גם הרכזת וכמה מהפעילות הפלסטיניות עם שתיה וקפה.
כולנו ציפינו לבואן של עשרות התלמידות. פ' סיפרה לנו שבמהלך היום הודיעה בכפר על המפגש, באמצעות המקרופון של המסגד. נראה שהתלמידות לא מאזינות להודעות מהמסגד ובשעה היעודה, 15.00, היו במקום רק תלמידות ספורות. המחשבה הראשונה הייתה לעבור לתוכנית ב': לקצר ב'דברים', לחלק תעודה למי שהגיעה ולסיים בכך. אלא שככל שחלף הזמן הצטרפו עוד ועוד תלמידות וגם עוד נשים פעילות, מרביתן תלמידות הקורס לעברית של נורית פ'.
ב-16.00 היו שם כבר יותר מ-30 בנות וכ-12 מהנשים הבוגרות, ביניהן הפעילות שסייעו לנו במהלך הלימודים. חזרנו לתוכנית המקורית; תחילה מילות סיכום של כל אחת ואחד מאיתנו בערבית ובאנגלית. בהמשך ביקשה ריקי מאחת הנשים לקרוא שיר שהכינה משיריו של המשורר הפלסטיני הישראלי מחמוד טהא – על הפלאח. ניכר שהנשים התרגשו מהשיר ולבטח גם העריכו את היוזמה.
אחת התלמידות הבוגרות ביקשה לשיר שיר באנגלית. נושאו היה האהבה והתודה לאמהּ. המנגינה נשמעה לנו מזרחית (מעניין לברר מה מקור השיר, אולי חיברה בעצמה?).
להמשך התוכנית קבענו, שהכיתות יופיעו בשירים שלמדו בשיעורי האנגלית, וכולנו ביחד נלמד מאדם שיר משירי 'מרי פופינס'. אלא שהביצוע נתקל בכוחות עליונים. אחת הנשים הפעילות והמשפיעות ביותר במועדון הביעה התנגדות לכך שהבנות יקשיבו לשירתו של גבר ( במקרה זה אדם), אשר בכל שיעוריו עם הבנות השתמש בשירים ככלי לימודי בהצלחה רבה. הרכזת, הנשים האחרות וגברים (כולל ראש הכפר) איתם דיברנו, אמרו שאין מניעה שהבנות יקשיבו לשירה של גבר בייחוד לא כשהשירים באנגלית.
אדם (בצילום) מצדו מצא פתרון יצירתי – הוא הביא את השיר כדקלום, וכל החבורה נענתה, חזרה אחריו ודקלמה בשמחה רבה. מתחת לכיסוי הפנים שלה גם אותה 'מתנגדת' נראתה מבסוטה כשהמשכנו כולנו ביחד בשירים נוספים.
סיימנו בחלוקת תעודות לכל התלמידות שהופיעו לאירוע, ונפרדנו מהן ומהנשים בידידות רבה.
נותרה עוד בעיה הקשורה לאיסורי הדת, כאן. לפני מספר חודשים סוכם בין רחל א' (ממנהלות הפרויקט ימי כיף בים לילדים פלסטינים) לבין הרכזת והפעילות במועדון הנשים, על יציאה לימי הים בשני אוטובוסים בשני תאריכים. כעבור זמן קצר התברר כי אותה אישה אדוקה (מורה לקוראן) שכלל אינה בעלת תפקיד רשמי בכפר, מונעת את היציאה לים מטעמי צניעות ואיסור על שמחה בפרהסיה. הנשים במועדון מאוד הצטערו אבל לא העזו להמרות את פיה. גם אנחנו הצטערנו שכך התגלגלו הדברים. היום, בעזרת ראש הכפר נראה שהבעיה נפתרה. הוא עצמו יצטרף לביקור בים כנגד כל המכשולים וכולנו מקוות שיימצא לילדים ולנשות אמתין מועד חלופי מתאים.
לבקשת הרכזת הסכמנו, ששתי כיתות ימשיכו בשיעורי האנגלית עד תחילת חודש הרמדאן.
אימתין / פרעתא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
אימאתין/פרעתא
הוא כפר פלסטיני בשומרון, השוכן 19 ק"מ דרומית-מערבית לשכם ו-23 ק"מ מזרחית לעיר הנפה קלקיליה. בכפר חיים כ-799 תושבים, כולם בני ארבע משפחות מהכפר השכן, אימאתין. פרעתא מזוהה עם פרעתון המקראית ובסקר ארכיאולוגי נמצאו ממצאים ברצף מתקופת הברזל השנייה ועד התקופה העות'מאנית.לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B אך 80% מהקרקעות החקלאיות של הכפר סווגו כשטח C.
ב-2002, הקימו מתנחלים את המאחז חוות גלעד, שלפי גרסתם נמצא על אדמות פרטיות, שנקנו על ידי משפחת זר, ולדברי הפלסטינים על אדמות פרטיות. המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה לכל מבני המאחז והם הוכרזו כבלתי חוקיים, אך הצווים לא בוצעו. ממשלת ישראל, החליטה בהצבעה פה אחד ב-4 בפברואר 2018, להסדיר את המאחז, באמצעות הגדרתו כיישוב חדש או באמצעות הקמת יישוב חדש בסמוך לו.
החל מ-2012 החליטה הרשות הפלסטינית להכליל את פרעתא, בתוך מועצת אימתין, הגדולה ממנה. מידע נוסף: http://vprofile.arij.org/qalqiliya/pdfs/vprofile/immatin_vp_en.pdf
מעודכן למאי 2021
-