7:15 – נכנסנו ברגל בשביל הארוך למחנה הפליטים שועפאט. אין ספק שהמסלול לא תוכנן לרווחת הנכנסים והיוצאים. בכביש היציאה מהמחנה למחסום השתרכו פקקי תנועה, למרות שיש שני מסלולי יציאה היום. כמו תמיד יש הרבה בודקים ממשמר הגבול והמשטרה, שעומדים בזוגות. הילדים עדיין בחופשה ומגרש האוטובוסים ריק.

עברנו במחסום הרגלי. מסביב זבל בכל מקום והשער לנכים מוגבלי תנועה נעול. בהמשך הוא אף חסום בבטונדה. ההזנחה הסביבתית זועקת מבפנים ומבחוץ. במחסום, חייל אחד נראה מאחורי הזגוגיות המשוריינות. הרמקול מנותק בין הבודק לנבדק – תופעה שרואים בעוד מחסומים. בלתי אפשרי להסביר או לשאול משהו.
חדר הבדיקה אפלולי וגם פה לכלוך בכל פינה. דלי וקרש מונחים לצד המגנומטר. אני מחליטה לצלם את אזור המגנומטר והמצלמות קולטות אותי.

מצב חירום. “אסור לצלם”! החייל מאיים במעצר ובקנס של 1000 ש”ח וסוגר את הקרוסלות. אני מנסה להסביר לו שזה מעבר ציבורי ולכן הוא צריך להיות גלוי לכל,  ובכלל לארגוני זכויות אדם יש היתר לצלם. ההתייעצות הטלפונית עם המפקד מסתיימת ברישום של תעודת הזהות שלי. נראה לי שנכנסתי לרשימה השחורה של בן גביר. עוד נגלה מה ההשלכות… אגב, שלוש תמונות מטושטשות בגלריית הצילומים בטלפון שלי. האם אפשר לחדור בתוכנה ולטשטש צילומים, או שאני כבר מדמיינת את העתיד הקודר?

אנו ממשיכות ועולות בדרכים המשובשות של המחנה אל שכונת ראס אל חמיס אשר בראש הגבעה במחנה הפליטים. זהו אזור מוניציפלי של ירושלים, התושבים בעלי תעודות זהות ישראליות. עם בניית חומת ההפרדה ב-2006 המחסום נאטם בשער ברזל  ועכשיו יש רק כניסה ויציאה דרך המחסום הראשי. מאז נבנו רבי קומות צפופים ללא בדיקת תשתיות ואישורים. היום, כמו ששאול אריאלי צפה, הגיעו לגור בהם פלסטינים מא-ראם, חברון והגדה.

ביציאה מכיוון ענאתא לכביש 437 ליריחו ולירושלים (בפנייה – דרך כביש האפרטהייד 4370). מרחיבים את האזור ומכינים מעגל תנועה גדול.  טרקטורים עובדים גם ממול בדרך להתנחלות ענתות. כמאל מסביר שיש בצומת הזאת פקקי תנועה בבקרים ואחר הצהרים – בהלוך ובחזור של עבודת הישראלים (מתנחלים ברובם). נראה שההרחבה נועדה לשפר את המצב. בואו ננחש עבור מי…

ואדי נאר (הקונטיינר) – השלט השגוי של “כניסה לשטח A” הורד בכניסה לעזרייה, ובמקומו הוצב שלט אדום בוהק על הסכנה בכניסה לעיירה הפלסטינית. יכול להיות שהדבר נובע מהכרזת השר סמוטריץ’ על התעלמות מאזורי אוסלו, אבל לפחות אין כאן גניבת דעת. השטח הוא שטח B באחריות ביטחונית ישראלית.

במחסום הקונטיינר המכוניות עוברות מהגדה אט אט, ויש תור מכוניות בעלייה התלולה מכיוון עבאדייה ( זו הדרך היחידה לפלסטינים מדרום הגדה לצפונה) .

פאתי אל ח’דר  – ביקור אצל משפחה שקיבלה צו הריסה לביתה והיא מחכה לתשובת המדינה  בבית המשפט העליון (אבא חולה סרטן, אם אמיצה ו-7 ילדים בגילים 5-16). הבית ניצב בשורת בתים שלא קיבלו צו הריסה.
שמחנו לראות שהשיפוצים במסגרת המבנה הקיים, שנעשו בידי מתנדבי ארגון AMOS האנגלי ומתנדבות האקומנים, שיפרו מאוד את תנאי החיים של המשפחה הדלה. עכשיו יש שירותים ומקלחת מודרניים, סלון יפה, חדרי שינה נפרדים לבנים ולבנות. אנחנו מקיימים איתם בקשר הדוק וסיוע, וכך גם הארגונים הזרים. נילחם יחד נגד ההחלטה הדרקונית (של המפקד הצבאי של האזור) להרוס את חייה של משפחה, שאין לה לאן ללכת.     

אחר הצהריים הצטרפנו לביקור הזדהות ומחאה בוולג’ה שארגנו ידידי הכפר ו’עיר עמים’.  הלכנו בדרכי הכפר, שמענו את הסיפורים של משפחות שבתיהן נהרסו בשנים האחרונות; ישבנו עם הורים צעירים וילדיהם הקטנטנים מחוץ לביתם העלול להיהרס בימים הקרובים; נפגשנו עם גרושה אמיצה ליד ביתה, שנהרס לאחרונה ונותרו ממנו רק חורבות ומקרר מיותם; ולסיום טיכסנו עצה עם נציג ועד התושבים. כולם התחננו שנעלה את הסיפור הקיצוני של ולג’ה בפני הציבור הישראלי, בתקווה שיצטרף למחאת התושבים והארגונים התומכים.

להזכיר – החלק המערבי של הכפר נמצא בתחום המוניציפלי של ירושלים, ובכל זאת, ב-2009 נבנתה סביב כל הכפר חומת הפרדה חונקת. נותקה הגישה החופשית לאדמות החקלאיות, המגיעות עד אמצע הרכס של גילה (הר לבן). וכמו שסיפר נציג ועד השכונה הירושלמית, “הדבר היחיד שקיבלנו מעיריית ירושלים כל השנים הוא הריסות”.

המדינה מעולם לא הכינה תכנית מתאר לוולאג’ה ולכן תושביו נאלצים לבנות ללא היתרי בניה. ב-2022 הסכימה המדינה סופסוף שהתושבים יגישו בעצמם תוכנית עדכנית על חשבונם. התוכנית מתקדמת יפה בשיתוף פעולה עם הוועדה לתכנון ובנייה, ומקווים להשיג את היתרי הבניה הדרושים. אך המדינה הודיעה שבכוונתה להרוס כבר עתה 6 בתים נוספים והעתירה נגד הצווים נדחתה. התושבים אחוזי אימה ולא ישנים בלילות. הדחפורים עלולים להגיע בכל רגע. בהריסה האחרונה הגיעו ב-4 בבוקר.

בסיור עצמו אף אחד לא נותר אדיש. נציגות מחסום ווטש (נתניה, קלייר וענת) שנכחו  בו מבקשות מכולן לשתף את הסיפור בכל פלטפורמה אפשרית ולנסות להצטרף לפעילויות מחאה. כדי להיות מעודכנות ולהשתתף בעשיה כדאי להצטרף לקבוצת הואטסאפ של עדכונים מוולג’ה.