05:30- 08:15 מחסום בית לחם –  משמרת איומה

–המחסום נפתח ב- 05:05  בצד הישראלי רק 4 עמדות פתוחות. בשניים מהם יש בדיקת טביעת אצבעות (באחד מהם לא לכולם) . הדוחק הוא נורא. בתחילת המשמרת לוקח לבן אדם בין 6 ל-15 דקות לעבור את המחסום בחלק הישראלי. במהלך הזמן, יותר ויותר אנשים מצטופפים בצורה בלתי אנושית והבלגן שולט. אין מה לדבר על מקרים "טריוויאלים" כמו מישהו שבכרטיס המגנטי שלו כתוב שהתוקף פג ב-2009 ו"המחשב בעמדת החייל אומר" שהתוקף יפוג השבוע; או מישהו שעד שלשום עבר ללא בעיות ומאתמול הוא מנוע שב"כ; או מישהו שטוען שהמעביד כבר שלם אבל לפי המחשב אין אישור.וכמובן, אין להם למי לפנות. ואולי,אולי במערכת הממוחשבת יש טעות? או אולי, אולי החייל טעה?לקראת 06:55 נפתחת עוד עמדה מאוישת ע"יקצין (שני שוקולדים) שאליו פנינו קודם על מנת שינסה לפתור את המצב (דבר שכמובן היה ניתן לעשות הרבה קודם לכן). הוא יושב ראשית בעמדה שהקרוסלה איננה עובדת באופן תקין. האנשים עומדים בתור מאחורי אותה העמדה. לאחר כמה זמן, כשתמבררת לו התקלה, הוא עובר לעמדה אחרת, מה שגורם כמובן, לבלגן נוסף בתור.המצב הוא של חוסר שליטה, תוקפנות, הפלסטינים דוחפים, צועקים, רבים. השומרים צועקים בחזרה שיזוזו אחורה, כאשר היה ברור שהדבר לא ניתן לביצוע, לפעמים דוחפים בנסיון להזיז אותם, המתח גדול וניתנת הוראה להיות  עם הנשק דרוך. יש אנשים שמנסים לעבור דרך העמדות הלא מאוישות. חלק מצליחים, חלק לא. (שניים נתפסו, עוכבו והועברו לבדיקה מאחורי הדלת – כך שלא הייתה לנו שום אפשרות לצפות במתרחש).
 

בערך ב- 06:50, איש בשנות 40-50 התמוטט לאחר שעבר את המחסום. בתחילה חשדנו שהוא סובל מהתקף לב. הצוות השייך לשמירה הפרטית דאג להזמין אמבולנס של מגן דוד אדום שהגיע לאחר כ- 20-25 דקות. בדקו אותו. רופא עיניים פלסטיני שהיה במקום עזר כמתווך בין הצוות (שלא ידע ערבית) לבין האיש.  לפי צוות האמבולנס לאיש לא היה התקף לב והזמינו אמבולנס פלסטינאי. האיש פונה לאחר שעה ששכב על הרצפה וכנראה התמוטט כתוצאה של שבר בצלעות מהדוחק. לקחנו את השם של האיש למעקב.

אין תור הומניטרי:  צוות רפואי, נשים, נשים בהריון, זקנות, נשים עם תינוקות בידיים, נשים עם תינוקות בידיים שצריכות להגיע לבית חולים על מנת שהתינוק יקבל דיאליזה, כולם עומדים באותו התור – או ליתר דיוק –מנסים להגיע לעמדה. לפעמים החיילים מצליחים להעביר אותם קודם ולפעמים לא, כי יתר האנשים אינם מוכנים לוותר, לאחר שחיכו 3 שעות וגם הם לא יגיעו לעבודה שלהם בזמן. מורות התלוננו שאין מצב שהן יכלו להגיע לשעה הראשונה של הלמודים. נשים אחרות התלוננו על כך שהדוחק ממש פוגע בכבוד שלהם, וכו' וכו'.

התנהגות צוות המחסום:החיילים בעמדות: צעירים מאוד,לא נראים מנוסים במיוחד,מבצעים את עבודתם לפי הספר או לפי המחשב. אין שום שיקול דעת וממלאים פקודות: כאשר אומרים להם לסגור עמדה (כעונש קולקטיבי על כך שאנשים לא שומרים על תור) עושים זאת; כאשר אומרים להם לפתוח,פותחים, וזהו. הקצין, בכלל לא קומוניקטיבי, לוקח לו הרבה זמן להיענות לבקשתנו להוסיף כ"א, בטענה שאין לו עד שסוף-סוף מגיע למסכנה (או מקבל פקודה מעליו) שהוא בעצמו צריך לשבתבעמדה, דבר שאם היה נעשה קודם היה מונע בוודאי חלק מהבלגן.

השמירה הפרטית: במשמרת של היום היה הגורם האנושי ביותר. אחד מהשומרים, דובר ערבית ממוצא דרוזי, ניסה לעזור לכל מי שנתקל בבעיה., לא ניסה "לחנך " את הפלסטינים ובקש תגבורת. ראש הצוות בעצמו אמר שהמצב היום ממש מסוכן.

המשטרה הכחולה ומשמר הגבול: הופיעו בעקבות ההתקף של האיש והגישו עזרה. בנוגע למצב הכללי במחסום, היה להם רק פתרון אחד: לצעוק שיעמדו בתור, לסגור את העמדות כאשר הפלסטינים לא עשו זאת (וכך להגביר את הדוחק) ולפתוח שוב את העמדות כאשר העונש הקולקטיבי בכלל לא עזר (נשמע מוכר?). פנינו לאחד מקציני המשטרה על מנת שיעביר את הנשים שהיו חסרות  עונים מול המהומה. התשובה: הן יחכו כמו כולן. אתן תפנו לפיקוד ותביאו תוספת חיילים ואז אול לפתוח חלון עבורן". הנה … תפקידינו כמחסוםווטש!!! מה שכן, חיילים של משמר הגבול לשמור לצעוק ולנסות להחזיר את האנשים אחורה, לאחר שהם בעצמם גרמו לכל המצב כן היו שם!!!!!

כאשר עזבנו היו עדיין המון אנשים בתור האנשים במחסום התלוננו שכל השבוע האחרון היה כך.

 08:30  נביא יונס: מסרנו תעודות.