14.00 – 17.00

צומת חוסאן: בצומת לחוסאן עמדו הרבה יותר מוניות צהובות מאשר בפעמים הקודמות. דרך הגישה נסללה על ידי הרשות הפלשתינית, אחרי שקיבלה היתר לכך מהממשלה הישראלית. הנהגים שהגיעו אפופים בענן אבק כבד מכיוון המעבר התחתי לאל חאדר, התחננו שנאמר לממשלה לאפשר לרשות לסלול גם את החלק הזה של הכביש מכיוון שהאבק פוגע בבריאותם ולהערכתם, גם בזו של הישראלים. השבנו להם שהממשלה לא מקשיבה לנו בדרך כלל, אבל הבטחנו לדווח.

כאמור, יש הרבה יותר נהגי מוניות מאשר בעבר היות וכל מי שלא מקבל אישור עבודה, ולארגן אישור כזה לשישה חודשים עשוי לעלות עד ל- 13,000₪, מחליט לנהוג במונית. בשל כך מוציאה הרשות רישיונות מיוחדים המאפשרים לנהג מסוים לנהוג במונית בכבישים מוגדרים. הרישיונות האלה מודפסים בעברית ובערבית כך שהנהגים יכולים לקבל קנסות גם מהשוטרים הישראלים וגם מאלה של הרשות.

שיטה זו לא מאפשרת לנהג אחד לקחת נוסעים לאורך כל הדרך מחברון לג'נין, לדוגמא, ועל הנוסעים להחליף מוניות בבית לחם, ברמאללה ובשכם.

בכניסה לבית לחם דרך אל נשאש, יש תחנת מוניות מוסדרת בה על הנהג לשלם 4 ₪ בכדי לחנות ולחכות לנוסעים. את התור מסדיר אדם "היושב ושותה קפה ותוך כדי כך מרוויח את 4 השקלים מכל נהג". אלה שדיברנו אתם החליטו לחסוך ולמלא את מוניותיהם בדרך פחות מוסדרת.

הצענו הסעה לאדם שרצה להגיע  מאל-ערוב  לצומת עציון. לדבריו הוא חיכה למעלה משעה היות וזה אינו הזמן לשובם של הפועלים מעבודתם.

מת"ק עציון: אחרי החוויה המתסכלת של השבוע שעבר במת"ק, באנו לראות אם המצב השתפר עכשיו כשכל החגים והסגרים מאחורינו, התאכזבנו.

האדם הראשון שבא לקראתנו סיפר שהוא נמצא במת"ק מ- 4 בבוקר. נפגשנו עם כמה אנשים שהיו פה  גם בשבוע שעבר, ועדיין אין להם כרטיס מגנטי. הסתבר שהקרוסלה מקולקלת ואף על פי שלא היה כבר אף אחד בפנים, איש לא יכול להיכנס כי אין דרך אחרת, אלא דרך הקרוסלה.

דיברנו עם ניר שאמר שאין לו טכנאי שיכול לתקן את הקרוסלה ושהוא הציע לאנשים ללכת הביתה ולחזור בעוד שבוע. לא היה לו מושג כמה זמן דרוש בכדי לתקן את הקלקול. הוא טען שהאנשים עצמם גרמו לתקלה בדחיפותיהם. צלצלנו לחנה ב' כי היינו זקוקות לסיוע, והיא הבטיחה שתעשה ככל יכולתה.

באותו רגע הופיע באולם אדם לבוש בהידור, התקרב לקרוסלה תוך כדי דיבור במכשיר הסלולארי שלו. שמענו כמה נקישות מבפנים ואכן השער נפתח – הקרוסלה חזרה לתפקד. מיד נסגרה דלת הכניסה לאולם ההמתנה והאנשים שהיו בפנים הסתדרו בתור מסודר, הורידו את חגורותיהם ונמנעו מכל דחיפה או הידחקות. כל עשרים האנשים הורשו להיכנס. מכוניתו של הג'נטלמן עמדה בחניה כשנהג בתוכה ומנועה פועל. האיש לא היה הקונסול הבריטי, אלא מישהו העובד בקונסוליה, על כך העידו לוחות הזיהוי של מכוניתו.

אחרי שכל האנשים נכנסו הסתבר שהידית של דלת הכניסה לאולם ההמתנה הייתה שבורה ורק בקושי רב ניתן היה לפותחה. אלה שעמדו בחוץ נדהמו לראות שהאולם ריק.

אחרי כשלושים דקות יצא האיש הראשון מעשרים האנשים שנכנסו. לדבריו זה לקח בדיוק דקה לקבל את הכרטיס המגנטי, כל שאר הזמן בוזבז על הסדרים ביטחוניים ובירוקרטיים מיותרים.

בית לחם, מעבר 300: מחוץ למעבר 300 חיכה תור ארוך. כשנכנסנו ראינו שאחד משני החיילים בחלונות יוצא להפסקה ורק חלון אחד נותר מאויש. לכל האנשים בתור שבחוץ ניתנה הוראה בלשון בלתי מנומסת לסגת לאחור וליצור שני טורים. מחינו על כך שדווקא בשעת הלחץ של חזרת הפועלים מהעבודה, רק חלון אחד מתפקד.

חייל בעל חזות נעימה הופיע וקרא לשוטר, מפקד המעבר. זה האחרון, כפי שקרה בפעמים קודמות, פתח את שערי היציאה ואפשר לכל העומדים בתור לעבור ללא כל בדיקה. תוך דקות תרוקן המעבר. כאשר עזבנו עוד הספקנו לשמוע כמה מילים מעליבות מפיו של איש האבטחה.