0745 – 1145

ראשית נסענו לעוג’ה וליווינו למרעה את הרועה מוחמד עם העדר שלו באזור אנדרטת הנ”ד, אתר זיכרון ל 54 חיילים שנהרגו בהתרסקות מסוק תובלה, לא הרחק מהחורשה ליד המאחז של עומר. מוחמד מסתכן במרעה באזור זה רק כאשר אנחנו מלווים אותו. בימים אחרים הוא חושש לרעות שם ומרחיק מעבר לאנדרטה, היכן שלכבשים יש הרבה פחות אוכל.

היה שקט ואיש לא הפריע לנו, חיילים או מתנחלים, אולי משום שמוחמד החליט לחזור עם הצאן מוקדם מהרגיל בגלל החום ובגלל שהיו לו עניינים לסדר בעיירה.

המשכנו לצפון הבקעה לאזור סמוך לשמורת הטבע אום זוקא, צפונית לבסיס הצבאי שם. היה שם עדר שרעה במקום, מלווה בשני חברי תעיוש מתל אביב. שוחחנו עם הרועים על השפעת המחסום החקלאי שתקוע שם באמצע שום מקום. המחסום הזה נפתח בעבר בידי החיילים בימים ובשעות ידועים אבל עכשיו הוא סגור בקביעות, מה שמאלץ את הפלסטינים מהקהילות באזור לנסוע בדרך הרבה הרבה יותר ארוכה כדי להגיע לעיירות הגדולות ולכפרים ולמרכזי קניות, בריאות וחינוך, הנמצאים מצידו השני של המחסום.

המשכנו למאהל של רועה נוסף, לאסוף עדות על הקשיים שנגרמים להם בגלל אותו מחסום סגור. למשל, הוצאות כספיות גדולות יותר על שינוע מים לעדרים שלהם במשאית, בעוד שללא המחסום היה יכול להביא מים מהמעיין בטרקטור שלו; גם הוצאות מרובות יותר על תחבורה למרכזי בריאות, לחנויות המכולת. כל ילדיו נאלצים להתגורר בבית הסבא בעיירה על מנת שיוכלו לפקוד את בתי הספר שם באופן קבוע.