15:40 מחסום טורה-שקד

טרקטור, טנדר ושני הולכי רגל עוברים לגדה. טנדר אחר עובר למרחב התפר. הכול מנומנם, למעט מחפרון צהוב, שעובד על הדרך המוליכה לבית הבודד הסמוך למחסום. בצד עומד אחד מדיירי הבית, שביקרנו בו לפני זמן רב. אז גרו שם הורים קשישים ושני בנים בוגרים עם משפחותיהם. בינתיים נפטרו ההורים, האב בזקנה מופלגת, בגיל 105! הבן מספר שהדרך, שהייתה מלאה בורות, נסללת במימון ועד הכפר טורה. הבית הבודד שייך מוניציפאלית לטורה, אך גדר ההפרדה מנתקת אותו מהכפר.

אנחנו חולפות על פני מחסום ברטעה. שני צידי ”הגשר” חסומים באמצעות שערים צהובים. אנחנו פונות לאמריחה ועוצרות לגלידה במכולת של פ’ ידידתנו. המקום משתכלל ובמרפסת הכניסה שני שולחנות מכוסי מפות וכסאות לידם. למרבה השמחה הנכד אחמד בן שנתיים מבלה אצל סבתא פ’. מול המכולת יש שובך יונים ענק, אולי על כנפיהן יבוא השלום? בינתיים, גם השער על דרך הקיצור מאמריחה ליעבד נעול.

16:20 מחסום יעבד-דותן

התנועה בשני הכיוונים זורמת, אבל קוביות הבטון על הכביש מאטות אותה.

מחסום חרמש 16:35

הפנסים החדשים והיפים, מצומת הכבישים 596 ו 585 ועד חרמש, דולקים כולם בשעה שטופת שמש זו. למה? המחסום, כרגיל מזה שנים, פתוח ולא מאויש.

16:50 מחסום ברטעה-ריחן, הצד הפלסטיני

אנשים רבים חוזרים הביתה לגדה מעבודתם בישראל ובמרחב התפר. מחיר החניה עלה ל 7 ש”ח ליום. נהגי ההסעות הקבועים משלמים 5 ש”ח. ילד מוכר קפה מתרמוס. דוכני המשקה והמזון המעטים, שהיו במקום, נעלמו. אחד הנהגים אומר שזו דרישת ”בעל הבית”, זה שגובה כסף עבור החניה. לא ברור לנו אם זה ההסבר הנכון. שני אנשי חברת האבטחה הפלסטינית, במדיהם השחורים, מסתובבים במקום.

17:10 אנחנו נוסעות הביתה דרך חריש. איננו מבחינות עוד באנשים שעוברים דרך פרצות בגדר ההפרדה, גם לא בחיילים. בצומת הכניסה לברטעה המזרחית אין כבר שוק ורק מכוניות בודדות חונות. נראה שהמצב השתנה מאד, ”הסדר” חזר.