ארתאח-ג’בארה-חסם-ענבתא, יום ב’, 20.3.06, בוקרמשקיפות: רוחמה ש’, רחל א’ (מדווחת)ארתאח6:40 – סגר. אין נפש חיה.ג’בארה7:00 – הככר ריקה. מעט אנשים מכיוון טול כרם. אפשרות מעבר רק לג’בארה . מאשרים לנו כניסה לכפר לאחר בדיקת תעודות.7:15 – עברנו דרך שער הילדים לחסם של כביש המנהרה. אין מעבר מנפת טול כרם דרומה, אלא למקרים הומניטרים, רופאים ושופטים. עשרות אנשים מנסים את מזלם. למרות שאין סיכוי, קורא להם החייל אחד אחד ומונע מהם את המעבר. כלי רכב שמגיעים מוחזרים לאחור. משאית ענקית עם תערובת, מיניבוס של קבוצת כדורסל נשים מטול כרם, מורים, פועלים, סוחרים. חלקם נשארים במקום זמן ארוך מתוך תקווה שמשהו ישתנה. מבקשים מאיתנו להשאר אתם כי אם נלך החיילים יתחילו להשתולל (רימוני גז מדמיע). תסכול רב וכעס על שיבוש החיים שאין מאחוריו שום הסבר פרט לעובדה הברורה ש”מישהו” בעל כח החליט לפגוע בשגרת החיים עד כדי הרס ואבדן תקוה. טלפון למח”ט מעלה קול ברור מהצד השני שאומר “זה המצב. את רוצה לדבר על עצב? זה דיון לזמן אחר. יש לך משהו ענייני יותר? זה המצב.” כאילו שה”מצב” הציב את עצמו לבד ולא איזה מח”ט קבע אותו. נשארנו שם עם הפועלים, המורים והסוחרים, אכלנו איתם חובזות ואצבע האשה (בערבית זה נשמע אחרת) מהשדות עד שהם החליטו לחזור הביתה. שער הילדים היה סגור לכן עשינו את דרך הכורכר לכיוון ג’בארה ומשם לענבתא.ענבתא9:10 – יציאה מטול כרם ברכב אסורה. הולכי רגל רק מעל גיל 40 מורשים לצאת. כניסה לכולם. נהגי המוניות מספרים על מחסום פנימי יותר בהמשך שעושה עוד שיבושים. ע’ נהג המונית שהוא כבר חבר, נושא את נאום היאוש האולטימטיבי, זועק את ייאושם, עד שכבר קשה להם עצמם לשמוע אותו והם מהסים אותו. “בניתם גדר, תשבו אחריה ותתנו לנו לחיות” . התנועה המעטה מתנהלת כסדרה.