ארתאח-ג’ובארה, יום ב’, 20.6.05, בוקר משקיפות: יעל ל’, עדה ה’ (מדווחת) ארתאח 6:35 – השער הגדול פתוח וחייל אחד מאייש אותו. פועלים עוברים חופשי ונאספים על ידי נהגים ישראלים שחונים בצפיפות לאורך הדרך. לדברי הפועלים השער נפתח ב-5.30. הפועלים נבדקו בפנים, בקצרה ומהר.בין הגדרות חונים בצד טול כרם 13 אוטובוסים מלאים באנשים שנוסעים לבקר את בני משפחותיהם שיושבים בבית הסוהר בארץ. בכל האוטובוסים האנשים ממתינים בפנים ולא יורדים עד שמגיעים מרבית האוטובוסים מהצד הישראלי לקחת אותם. אז הם מורדים מאוטובוס אחד, מספר אנשים קטן בכל פעם, לוקחים את החבילות שלהם ונבדקים על ידי החיילים – כל חבילה נפתחת ונבדקת. יש ארבע עמדות שבכל אחת 3 חיילים. אז הם עוברים לאוטובוסים הישראלים. לדברי החיילים עד שעה 8.30 מסתיימת העברת האנשים ומ- 8.30 מתחילה העברה “מגב לגב”. בשעה 18.00 השער נסגר. האוטובוסים מחזירים את הנוסעים לשער ג’ובארה. ג’ובארה 7.15 – המחסום של ג’ובארה נראה ריק מאנשים ומכלי רכב. גם מצד טול כרם.9.20 – מחסום נייד באמצע הכפר במקום בו מתחברת אליו הדרך מענבתא. תור לא גדול של מכוניות ביציאה מטול כרם. כל מכונית נבדקת. בכניסה לכפר ג’ובארה שני מעוכבים בסככה ולידה איש עם מריצה ובתוכה עז. בסככת החיילים יושב חייל אחד, אדיש ומשועמם, בוהה בחלל ולא מפנה מבט. הוא יושב על שולחן שעליו מתגוללים שאריות אוכל וקופסאות אוכל מרוקנות. נחילי זבובים על השולחן ומסביב. החייל מסרב בתחילה לענות אבל אחר כך הוא אומר בקצרה שאסור להעביר עז. ככה זה חוקי הצבא, אסור. ולא זז. טלפון לראאד שמבטיח לטפל בעניין מהר. בינתיים המכר שלנו מג’ובארה, שגר בצד השני של הכפר, ניגש לחיילים, (בינתיים הצטרף עוד אחד), ומדבר איתם. אחרי כ-20 דקות החייל משחרר את המעוכבים ומאפשר לבעל העז לעבור יחד איתה כשהוא צועק לו שזה לא בגללנו אלא בגלל שמוחמד מג’ובארה ביקש יפה. או. קיי. העיקר ששוחררו ועברו.