"כל יום מתים כאן. היום אחסן".

המחסום המה אדם לאחר יום השביתה אתמול. 

מאתמול להיום שחררו את הלחץ במחסום, פתחו עוד עמדות (כ -12 במקום 3-4).

מאתמול להיום צוות המעברים עבד ביתר יעילות ולא תקע את הפועלים החרדים בתורים ככה סתם.

מאתמול להיום הקימו את שלד הברזלים כסכך לתור: שיפוץ שמדובר בו כבר מאז חודש מרץ 2014.

מה קרה? פועלי כל ארתאח הרימו ראש והתאגדו "בלי התנגדות, כולם יחד" להשתמש בנשק השביתה.

"נראה כמה זמן יהיה שינוי כמו היום"…רובם הביעו אי אמון שמצב זה ימשך. נזכרו בשביתה שעשו לפני כ 4 שנים ואז שרד השינוי כשבועיים (?) והרעות החולות חזרו והחמירו.
פועלים שדיברנו איתם העידו שלקח להם חצי שעה לעבור מתחילת התור למכונית הקבלן היום.    "היום הולך 20 דקות לעבור במקום שעה וחצי-שעתיים ביום רגיל". היתה תחושת גאווה על השביתה והתוצאה של היום. היו רגועים יותר. מין שקט שמח ונינוח.  
בהגיעם למחסום אתמול אמרו הראשונים בתור: "סגור. אידראב (שביתה) !  וחזרנו הביתה". נציגים שלהם הלכו לדבר אתמול עם המת"ק הפלסטיני וגם עם הישראלי.

מגיע פועל מג'נין. עובד בניין בפ"ת. יוצא מביתו ב 03:00. טוען שבעקבות הפניה של הפלסטינים אתמול למתק הפלסטיני, תגיע משטרה פלסטינית לסדר את התורים.  

הפועלים חזרו ודברו על קשר ישיר בין ארועי האלימות שקורים לאחרונה (ארועי טרור), ליחס המתעלל של הישראלים במעברים. תאורי ההקלות של היום חזרו מדברי פועלים נוספים.

העתונאים הישראלים (הארץ, YNET  מהבוקר ) ניתלו בתרוץ של השיפוצים כסיבת ההקשחה במחסום: יעני חוסר הנוחות לכולם מקשה על החיים, ויוצר תנאים משפילים. קנו את גרסת מנהל המחסום. אבל מי כמונו יודעת שזו השיטה. השיטה לדכא, להשפיל, ולהרע כדי שיהיו נתינים מפוחדים יותר וימאסו בחייהם. וזה נכון למחסום ארתאח, אייל, 300. וקלנדיה שמככבת בראש. (בטח שכחתי עוד )…לקרוא את הדוחות ולהצטמרר.

מעניין שגם חלק מהפלסטינים החזיקו בסיבתיות הזו, אבל הותיקים יכלו לומר את שידענו. ההתעמרות איננה מהחדשים האחרונים, והחיים נעשים קשים יותר ובאופן מושתק, כשהאזרחים הישראלים לא יודעים ולא שומעים על היחס  "כמו לחיות" לפועלים שבונים לנו את הארץ.

ג. עובד כבר 30 שנה במשתלה בקרית שאול. "סיפרת למעסיקך מה עובר עליך כל יום"? "לא. הוא לא יודע". ענה לי במבוכה. "אנשים יוצאים פצועים וחבולים. גם אני נפגעתי בגבי. סיפור יומיומי שאמבולנסים מפנים פועלים מהתור לבי"ח".

היו ביננו הנשים חילוקי דעות לגבי השינויים בפתיחה. כאשר אחת מאיתנו סברה שזה יותר עניין פסיכולוגי ההתנהגות בתור והדחיפות מסכנות החיים, וכי תמיד בשעה מסויימת התור מסתיים וכיכר הפועלים מתרוקנת. זהו אותו צוות המחסומים , אותו מנהל ואותם תנאים רק שהיום היו במצב רוח טוב  ולא דחפו.

במחסום נפגשנו עם חגי מטר וצלמים שבאו לתעד בשטח את המצב ולכתוב ל"שיחה מקומית".

אנו חוזרות דרך ענבתא. המחסום שהיה לטול כארם נטוש והשקדיות פורחות
בית איבא. הכביש  משתדרג ל -4 מסלולים עם  וככרות. חנויות חדשות נבנות לאורכו כמו inteligent furnitures"". אין זכר למחסום.
משם מחליטות לקצר לכוון ג'ית. עולים לכביש ס'רה – קוצ'ין, בואכה ג'ית להנות מנופים מוכרים. (אופססס… אנו בשטח A).

 בצומת ג'ית צנחנים שלופי רובים עומדים בכניסה לכביש לקדום. הנשק השלוף מופנה כלפי ילדים רכים ההולכים אל ביה"ס. לטענתם אתמול ילדי ביה"ס  זרקו אבנים בהפסקה על רכבים חולפים.

עזון. בכניסה 3 חיילים.

כשחוזרות טלפונים טלפונים: מירון לונדון, רפי רשף, הוועצות עם רעיה ירון  ועוד… כולם רוצים מידע ותמונות וסיפורים מהשטח.

רחל לא גמרה את המשמרת שהחלה לפני יומיים כשס. העיר אותה: "שביתה בארתאח". ומאז היא בחזית התקשורת.