במחסום אירתח אמרו לנו: כל פלסטיני שפונה לאחד השומרים מסתכן במניעת המעבר באותו יום. ויכוח יכול לגרור החרמת האישור. לדברי הפלסטינים, פעולות אלה תלויות באדם שמאייש את המחסום באותה עת. האם יש אפשרות ש “רוח המפקד” של המקום מכתיבה את ההתנהלות של העובדים במחסום?

​פלסטינים שנפצעו תוך כדי עבודתם, גם אם הפציעה חמורה ביותר, לא מקבלים טיפול ועזרה ראשונה . הם נשלחים חזרה למחסום, שיעברו לגדה ויהיו רחוק מהעיניים ומהלב.

7:00 – הגענו למחסום אירתח. קבוצות של פועלים עדיין מחכות שהמעסיק יבוא לקחתם.

דיברנו עם קבוצה של פלסטינים. שאלנו על  אופן המעבר שלהם במחסום. לדבריהם, כרגיל, הלחץ רב מאד בשעת הפתיחה בין רבע ל 4:00 עד 5:00. לאחר מכן, הלחץ פוחת ואז אין עיכובים. הם עצמם עברו את המחסום תוך 5 דקות,  בשעה  6:00. כך בעשרת הימים האחרונים. המעבר מהיר.  רובם גרים באזור טול כרם וג’נין. אחד מהם גר בקלקיליה אך מגיע למחסום אירתח (ולא לאייל) היות והוא עובד כעת בישוב צורן הסמוך למחסום. שמענו ממנו שבחים על ההתנהלות במחסום באייל. סיפר שמזה כ 10 שנים הוא פעיל בקבוצה של מתנדבים מקלקיליה שלקחו יוזמה על סדרי המחסום מהצד הפלסטיני. שם הנראות של המחסום יותר טובה, ויש שירותים שמתפקדים. למתנדבים קשרים טובים עם האחראי על המחסום, ישראלי בשם ערן ושיתוף הפעולה ביניהם מאד עוזר להתנהלות במחסום. כשערן לא בשטח, יש יותר בעיות. המתנדבים דואגים לכך שפועלים שצריכים לצאת מוקדם לעבודה, יעברו ראשונים במחסום. מלבד זה דואגים שהנשים יעברו ללא דוחק וכן שהשער ההומניטרי יהיה פתוח כשצריך. באופן מנוגד, ההתנהלות באירתח שונה. המקום מטונף, השרותים לא אנושיים, ואשר לתקשורת בין הפלסטינים לעובדי המחסום: כל פלסטיני שפונה לאחד השומרים מסתכן במניעת המעבר באותו יום. ויכוח יכול לגרור החרמת האישור. לדברי הפלסטינים, פעולות אלה תלויות באדם שמאייש את המחסום באותה עת. האם יש אפשרות ש “רוח המפקד” של המקום מכתיבה את ההתנהלות של העובדים במחסום?

7:30 – ניגשנו לקבוצה של נשים וילדים. לבושן המוקפד העיד עליהן שאינן יוצאות לעבוד בחקלאות. מסתבר שחיכו לאוטובוס שיקח אותן לבקר קרובי משפחה אסירים באחד מבתי הכלא בארץ. אחת הנשים שבנה במעצר סיפרה שהוא בן 32 ונידון ל 12 שנות מאסר.

בעודנו משוחחות עם הנשים, ניגש פלסטיני מבוגר יחסית, בן 52. יש לו בעיה בריאותית. כך שאינו יכול  לעבוד כפועל. הוא לוקח שקים עם סחורה מועטה (כי אין לו רכב) ונוסע לטייבה למכור.  הוא מציג את הסחורה על המדרכה ברחוב כפי שעושים סוחרים מקומיים. שוטר שיודע שהוא פלסטיני מהשטחים, התנכל רק לו ונתן לו קנס של 1000 שקל תוך איום שבפעם הבאה יחרים לו את רשיון הסוחר שלו. כל הסחורה שלו ערכה כ 200 שקל!. כעת הוא מיואש. יש לו ילדים ואינו יודע כיצד לפרנסם. בטול כרם אין עבודה ואינו יודע כיצד יכלכל את משפחתו. בצרופה צילום של הקנס.

 ח,  פנה אלינו וסיפר שהוא קצר נשימה בגלל מחלת ריאות שהיתה לו כצבעי.  ובשעת דוחק במחסום ביקש שיתנו לו לעבור. כתגובה, השומר אילץ אותו לחזור על עקבותיו. באירתח, אין מעבר למי שפותח את פיו, כפי שהעיד לפנינו גם אדם אחר.   מ. נמצא בקשר עם עורך דין בנתניה שעוסק  בדיני עבודה. מ סיפר על פניות שלפלסטינים שנפגעו תוך כדי עבודתם והמעסיק כתגובה, מחזיר אותם למחסום וזהו.  אין לו קשר עימם. והם נאלצים לשבת בכפר, פגועים בגוף ונפש וללא עבודה. כך קרה לפועל ששביב ברזל נתקע לו בעינו לעומק של 3 ס”מ. הקבלן לא התחשב במצבו, ולקח אותו כך פצוע, במקום לטיפול, ישר למחסום. לדבריו האדם איבד את הראיה בעין זו. גורלם של אחרים, שנפצעו תוך כדי עבודתם, גם אם הפציעה חמורה ביותר, דומה. אין טיפול מידי. ישר שולחים למחסום שיעבור לגדה ויהיה רחוק מהעיניים ומהלב.

כמו כן ציין לפנינו מ. שמפלסטינים רבים מאד נשללו בשבועות האחרונים רישיונות המעבר שלהם לעבודה בישראל והם נשארים ללא פרנסה בין לילה ללא כל התראה וללא כל סיבה.