הדרך לכפר  א סאוויה בשעות הבקר נטולת אירועים.  בצומת תפוח יש מהומת דחפורים שבונים או הורסים, לא ברור מה פשר ערמות העפר. בצומת  לא נערכות בדיקות.  2-3 חיילים חמושים מאיישים את הטרמפיידות וכמה כתובות חדשות מעטרות את גושי האבן להזכיר לנו היכן אנו נמצאות.

כרגיל, שמונת התלמידות שלנו מחכות לנו, שמחות לעזור להעלות את חבילות הכותנה הכבדות. שעורי הסריגה הם הצלחה ענקית.

הבנות מאושרות ומשוחררות. הפכנו בזמן יחסית קצר למשפחה. השיחות מתנהלות באנגלית, ערבית, ועברית. אנחנו צוחקות, מקשקשות על החיים, משתפות בחווויות,  מקשיבות לאום כולתום ושרות יחד. 

השעורים באנגלית לשמונה תלמידות תיכון וחטיבת ביניים פשוט כיפים. הפעם הצטרף אלינו לשעור גם אדנן חוסיין, אביהן  של 3 מהתלמידות, המנהל תיכון בנים בקבלן וגם פעיל במועצת הכפרבשמחה למד עם הבנות שיר של ביונסה.

לפן הרשמי יותר. שוחחתי עם אנואר דיק ואדנן חוסין על אספקת המים והחשמל בכפר. אודה על בורותי. מה  שלמדתי היה חגש עבורי. אבל אולי מוכר לאחרים.

אנואר מגיע לבלדיה לפי קריאה ומוכר לתושבי המקום מכשיר עם כרטיס מגנטי ב 500 ש״ח.

 הקונה מוסיף סכום כסף לפי יכולתו , עבור צריכת החשמל. המכשיר מודד את כמות החשמל שצרך  ומתריע  באמצעות נורה אדומה כשהמלאי עומד  להסתיים. לדברי אדנן הוא טוען את המכשיר באמצעות הכרטיס פעמיים בחודש וכל פעם משלם את הסכום שמספק את צרכי המשפחה. אנואר מקבל את הכסף ומכניס לבנק קהיר -עמאן, בישראל והבנק מעביר את הכסף לחברת החשמל הישראלית. אנוער שמדבר מעט עברית  כי עבד בביניין בארץ אומר שהפטנט הזה פתר את בעיית התשלומים של התושבים לחברת החשמל. לא תשלם לא תקבל. עכשיו אין בעיות של אספקת חשמל לבתי הכפר אבל חברת החשמל אינה מספקת את מכסת החשמל הנדרשת לתעשייה. למה שיתפתחו חס וחלילה?