למרות
שנגמרו הימים הטובים ליהודים, הסגר לפלסטינים נמשך. בוש ושאר אח"מים
בשערינו.

מחסום
אר-רם :3.10 – מספר
מועט של עוברים. משכה את תשומת לבנו תופעת הולכי הרגל שעברו במחסום הרכבים תוך
שהושיטו את התעודות לשוטרי מג"ב כדבר שבשגרה, בעוד העמדה המיועדת לבדיקת הולכי רגל,
נותרה מיותמת מעבודה אך מאוישת במספר חיילים כשמעל לכולם ניצב תצפיתן בראש
המגדל.

מחסום
קלנדיה:מיהרנו להגיע לקלנדיה. ויתרנו על ביקור במחסום עטרות מחשש
לתקריות במקום. שמענו על היהודי שנפצע במחנה הפליטים כשתעה בדרך
והותקף. הדברים דווחו בקול ישראל בחדשות הצהרים ובהודעה הוטלה האשמה
על מכשיר ה- GPSשבמכוניתו.

את החיילים
קשה לשאול לגבי התקרית הנ"ל מהיותם סגורים במרחבים מוגנים וסטריליים. פגשנו אח"כ
קציני מת"ק המשרתים במקום ושאלתנו היוותה עבורם חידוש והפתעה. מאוחר יותר נודע לנו
שהיתה זו משאית עליה התנוסס דגל ישראל שעשתה את דרכה בשעות הבקר, בכביש הראשי
המוביל לרמאללה. כמה מאות מטרים ממקום המחסום, בכופר-עקב, הותקפה המשאית באבנים
ונהגה הצליח להימלט.

3.30 – במחסום
אוירה נינוחה, מעבר מהיר במסלולים הפתוחים.

3.35 –
פלסטיני שהגיע וביקש לעבור למשרדי המת"ק נתקל בקרוסלות נעולות. שוב ושוב ניסה ליצור
קשר עין עם החייל שבעמדה, שוב ושוב לחץ לשווא על כפתור האינטרקום. אחרי דקות
ארוכות, פיליס טלפנה למשרד המת"ק וביקשה שיאפשרו לאדם לעבור. ע. מהמת"ק יצר
קשר בו זמנית עם החייל שמולנו והשיב לפיליס שהחייל אומר שאין איש המבקש לעבור, "אין
אף אחד ע"י הקרוסלה". כל זאת בעודו מביט בנו ובפלסטיני כאילו הננו שקופים. פיליס
ניסתה לשכנע את ע. שהפלסטיני הינו בעל גוף גשמי ואינו חלום שחלמה ולא עלה
בידה. שוב לחצנו על כפתור האינטרקום, אלא שכפי שאומרת פיליס:"זה עוזר כמו הכותל
ליהודי דתי…". – כשחנכו את הטרמינאל, כל הכפתורים פעלו, אך
הצלצולים הפריעו לחיילים."הפלסטינים כל הזמן לוחצים" שמענו בעבר. זאת כנראה בסיבה
שבעטיה הם נותקו.

3.45 –
משהתקרבה שעת סגירת המשרד, טלפנתי לאבי אלימלך (מפקד המת"ק) שהבטיח את
טיפולו.

10 דקות מאוחר יותר התקשרתי שוב. אבי אמר
שהוא אינו אחראי על חיילי יחידת המעברים ושהנושא יטופל. אמנם מיד נפתחה הקרוסלה,
הפלסטיני הצליח לעבור ואלינו הגיעה משלחת של שלשה קציני מת"ק ובראשם אמיר שתחילה
ניסה לתרץ את חסימת הדרך בפני הפלסטיני בלחץ על המת"ק – אלא שהבחנו בשני אנשים בלבד
ממתינים בסככה, בחוסר בכח אדם ואפילו באילוצים ביטחוניים (עאלק)… לסיום

הבטיח שיהיה תחקיר על האירוע האחרון (כאילו שהוא כל כך יוצא
דופן).

במחסום הרכבים
מלבד הבדיקות הרגילות נבדקו באקראי מטעני מכוניות כנגד תעודות המשלוח וחלקן נדרשו
לשוב על עקבותיהן.

נהג גרר עוכב במגרש מפני שלא היתה עמו ת.ז.
ושוחרר אחרי דקות ספורות לא לפני שקיבל הרצאה מפי המאבטח שנלווה לחייל על כך שההליך
היה לטובתו. הנהג הנהן בראשו בהסכמה. (בעל הרובה הוא בעל
הדעה).

מחסום
ראפאת (ביר-נבאלה):5.00 – תור
ארוך של 31 מכוניות לפני המחסום. פיליס תזמנה 13 דקות המתנה. יום בלי
בידול.

כשהגעתי
למקום, ניסה מפקד המחסום סלק אותי בטענה שזה שטח סטרילי ושאסור לי להיות בו.
משהתעקשתי, סגר את המחסום. טלפנתי למפקד הפלוגה שהבטיח להסביר לאנשיו שנוכחותנו
מותרת. מיד נפתח המחסום לתנועה, התורים קוצרו באחת ואנחנו המשכנו לכפר
קלנדיה.

5.30 – שבנו
אל המחסום. מעברו המז' חנה טרנזיט מעוכב והנוסעים סיפרו שמאז שעברנו שם, לפני 30
דקות, הם מעוכבים ותעודותיהם בידי החיילים. רק הנוכחות שלנו מול עמדת המחסום הניעה
את התהליך, רק אז החלה בדיקת התעודות במכשיר הקשר. אחרי 15 דקות נוספות, התעודות
הושבו לבעליהן והטרנזיט המשיך בדרכו.

5.50 – טרנזיט
נוסף התקרבה אל המחסום. המפקד שאג פקודה לעבר שניים מאנשיו שהיו כמה עשרות מטרים
מאחור:"בצע רישום!" והם בחדוות ציות עצרו את הרכב, אספו את תעודות האנשים והחלו
לרשום על דף נייר את פרטיהם. אלא שאז התקרב גם אוטובוס והתהליך חזר על עצמו.

6.10 – 20
דקות ארך רישום נוסעי האוטובוס ע"י שני שוטרי מג"ב שנראו מתאמצים לרשום כל אות תג
ומספר. האוטובוס אמנם לא היה מלא בנוסעים, להערכתי לא יותר מ-20 וזה גם מספר הדקות
שארך הרישום. כדקה לכל נוסע. משסיימו את המלאכה המאומצת, הציגו בפני המפקד את הדף
האחד ושאלו לדעתו. המפקד התפעל מהתוצרת ושיבחם:"עבודה טובה!" ושלשתם טפחו זה על
חזהו של רעהו כמו בריטואל הלקוח מעולם הזיאולוגיה. ("זו התוצאה של 12 שנות לימוד"
אמרה פיליס כשעזבנו).