א-ראם, ביר נבאלא, קלנדיה, יום א’ 13.1.08, אחה”צ
קלנדיה
15:00: מחסום א-ראם: לא היו פלשתינים במחסום, לא הולכי
רגל ולא רכבים. השער בחומה היה סגור ועברנו את א-ראם בדרכים עקלקלות.
15:15: קלנדיה: פעלו שני מסלולים להולכי רגל (מסלולים
3 ו-4) למרות שהיה רק קהל דל. המעבר למת"ק ולקריית הממשלה (מסלול 5) היה
סגור. ליזי התקשרה למת"ק וניתנה הוראה לפתוח את המעבר. לא היו ממתינים
בסככת המת"ק אולם יכולנו לראות שניים/שלשה אנשים מחכים בתוך המת"ק
פנימה. לא היה קהל כלל בקריית הממשלה. שאלנו את פקיד הדואר למה הסניף היה נעול
בשעה 15:30 בשבוע שעבר והוא אמר שייתכן והסניף נסגר מוקדם כיוון שלא הגיע קהל
במשך שעות. שוב ושוב נוכחנו שהחיילים נועלים את המעבר ואנשים הזקוקים לשירותי
דואר (או לשירותים אחרים הניתנים במקום) אינם יכולים להגיע. (אילו התקינו השלטונות
זמזם אינטרקום בסניף הדואר יכלו מבקשי שירותי דואר לפנות לפקיד והוא היה יכול
להתריע לחמ"ל לפתוח את השער עבורם.)
מהקריה יצאנו למגרש החנייה ושוב נכנסנו למחסום. התורים
כבר היו ארוכים יותר אבל עדיין שני מסלולים היו פתוחים. ניגש אלינו איש מקומי
דובר עברית ואתו אישה צעירה שבקשה את עזרתנו. התברר שהיא ובעלה, תושבי עזה, הגיעו
עם תסריך ליום אחד לבי"ח ברמאללה ושוחררו ב-10.1.2008, כאשר שרר הסגר לכבוד
הנשיא בוש. רק ב-13.1 בקשו שינפיקו להם תסריך שיאפשר להם לחזור הביתה, וכמובן
שהיו בעיות. לוויתי את האישה לתוך המת"ק ושמעתי את ההסברים של אסף ושל חוסאם
(נציג המת"ק) שהנוהל התקין דורש שיפנו למת"ק הפלשתיני ברמאללה (שיעשה את
התיאום מול המחסום בארז) ואח"כ ייגשו לקבל את התסריך בבית אל. האישה, אם
לשלשה ילדים, כבר הייתה מיואשת כאשר התלוותה לאסף שהבטיח לשחרר את בעלה שהוחזק
בינתיים בחדר החקירה במסלול 3. יותר לא ראיתיה ולא יכולתי לברר מה קרה כיוון
שהחסירה ספרה המספר הטלפון שרשמה לי.
אבל איך שיצאתי בחזרה מהמת"ק אותו איש מקומי ניגש
אלי עם עוד מקרה של עזתים מחפשים לשוב הביתה. הפעם זה היה בן מבוגר המלווה את
אביו הקשיש שסובל מסרטן בלבלב. גם הם קבלו תסריך ליום אחד ולאחר שהאב שוחרר באותו
בוקר מבי"ח ברמאללה בקשו תסריך שיאפשר להם לחזור לעזה עוד אתמול בערב. הפעם,
כיוון שהאב באמת נראה על סף התמוטטות, ויתרו השלטונות על הנוהל התקין כתוצאה
מההתערבות של המוקד ההומניטארי ונציגי המת"ק והנפיקו תוך שעה את התסריך
המבוקש! גם חוסאם הגדיל לעשות וכששמע שהאב לא אכל מהבוקר הלך והביא לו מגש של
אוכל. תודה לכל המתאמצים והלוואי שירבו כמותם (עד שייגמר הכיבוש)!
כיוון שנשארתי במת"ק, ליזי נאלצה לפעול לבדה. להלן
דיווחה:
15:42 – הנער-בחור האלים מנסה להיכנס
למחסום הולכי הרגל והחייל נועל את הקרוסלה… (אני נושמת לרווחה). תור של כמה
עשרות ממתינים למעבר. שני שרוולי בידוק פועלים.
תוך עשר דקות כולם עוברים. חייל נותן
הוראות בכריזה ומדבר בשקט (מסתבר שאפשר גם אחרת).
15:59 – מעבר כלי הרכב – מדי פעם
החיילים עוצרים משאיות העוברות לכיוון רמאללה ומבצעים בדיקה (רישיונות, תכולה…).
כל בידוק שכזה לוקח כדקה או שתיים, אך יוצר עומס של עשרות כלי רכב. העומס משתחרר
תוך פחות מדקה מרגע שמשאית שנבדקה משוחררת לדרכה.
יש כלבנית, אך בהיותי שם לא ראיתי את
הכלב מתופעל.
במבט לעטרות – נראה שהעומס שם כבד
וטור הרכבים מתארך, כנראה כי המעבר איטי. קצת קשה לדעת ממרחק, אבל מאוד קל לראות
את הטור שמזדחל ומתארך.
16:24 – אני חוזרת למחסום הולכי הרגל
וה"אלים" קולט אותי, קורא לי ואני חומקת אל תוך המחסום, אלא שהפעם גם הוא
נכנס, מתפרץ לתור, עובר אל תוך הבידוק, מחטט במכונת השיקוף ואז יוצא. אני נצמדת
לבחור שעומד שם ועוברת שוב למחסום כלי הרכב.
המעבר לכיוון מחסום כלי הרכב לוקח
כדקה או שתיים, המחסום כמעט ריק מעוברים.
17:04 – אמבולנס מגיע מרמאללה עם פעוט
בן שנה מחוסר הכרה, מחובר לצינורות ואמבולנס ישראלי מגיע לאסוף אותו.
בשלב זה, הרגלים שלי חסרות תחושה
לחלוטין. אפילו לא קר לי בכפות הרגלים, פשוט אין תחושה…
קר ולא רק כי השמש שקעה והטמפרטורות
צנחו עוד יותר, קר כי זאת קלנדיה. קר כי מסתובבים שם ילדים מוזנחים ורעבים. אחד
מהם ממש מותש, גופו מצולק והוא מבקש מפיליס פלאפל.
פיליס מציעה לו לבוא איתנו ושנקנה לו
לאכול פלאפל, או מה שיבחר. הוא מתחרט, לא רוצה אוכל, הוא מבקש כסף.
בדרך לביר נבאלה אנחנו רואות חבורת
צעירים מצטופפים סביב מדורה קטנה בכיכר, מנסים להתחמם.
17:10: שוב במסלולים – רק מסלול אחד פעל בשעה שהרבה
אנשים יצאו מעבודה ומיהרו הביתה בקור הירושלמי. התור במסלול 4 היה ארוך מאד.
טלפנו למוקד שהבטיחו לפעול בנידון אבל לא המתנו לראות את התוצאות ונסענו לביר
נבלה.
17:45: ביר נבלה: היחידה במקום פתחה שני מסלולים
והרכבים עברו במהירות וללא עיכובים. לא היה בידול.
18:15: מחסום ליל: היה תור של כ-20 רכבים בעלייה לליל
אבל העיכוב לא היה ארוך. שאלנו את החיילים אם מותר לישראלים לעבור לכיוון קלנדיה
והם אמרו שאין מניעה לעבור ורק מבררים שידוע לישראלים לאן פניהם מועדות.
א-ראם; מחסום ועיירה (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום א-ראם נמצא כשני ק"מ מדרום למחסום קלנדיה וכ-300 מ' מצפון לצומת נווה יעקב, בפאתי שכונת דאחית אל בריד. המחסום הוקם בשנת 1991 כמחסום כניסה לירושלים רבתי, נמצא בתוך שטח פלסטיני שסופח לירושלים ב-1967.בפברואר 2009 הושלמה הבנייה של חומת ההפרדה סביב העיירה אר-רם. העיירה הפכה להיות מובלעת פלסטינית (שטח B) שכונת דחית-אל בריד הצטרפה למובלעת, המחסום נסגר בחומה. החומה נבנתה על הכביש שהוביל לירושלים. מאז המצב בעיירה התדרדר.בתים נטושים וחצי גמורים, רוב בתי העסק נסגרו. הזנחה קשה בסביבות הגדר וברחובות. מי שיכול היה עזב. עודכן בינואר 2024
Anat TuegMay-21-2022חפירת הכביש השקוע לישראלים
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-