מחסום אר-רם:  3.30 – 7 מכוניות ביציאה מהמחסום. לא היתה נוכחות של הולכי רגל.

  מחסום עטרות:  3.45 
תור ארוך מאד של מכוניות. הצלחנו לספור למעלה מ-20 עד לעיקול שבקו האופק ממנו לא ניתן להמשיך ולספור. בדיקת ת.ז. אקראית לנוסעים. נראה ששוטרי מג"ב במקום מנסים להתמחות ב"חכמת הפרצוף" ולפיה הם מחליטים מי מהעוברים במקום  ערבי ובודקים את תעודותיו. 

מחסום קלנדיה: 4.05  
שני מסלולי בידוק פעלו כל העת. שני פלסטינים שביקשו לעבור אל המת"ק נתקלו בקרוסלות נעולות. אנשי "מודיעין אזרחי" אמרו להם שהמת"ק נסגר בשעה 4.00 ואחד אף נזף בהם:"איפה הייתם בבקר?". הפלסטינים טענו שבמת"ק הפלסטיני שבאר-רם נאמר להם לבוא לקבל את האישורים שהוכנו עבורת ושהמקום פועל עד השעה 6.00. המאבטחים נדו להם בראשם והאחד אמר:"אתם מבזבזים לנו את הזמן"…  – תוך שהם ממהרים לדרכם. כנראה לעיסוקים חשובים יותר, בודאי למצוות ומעשים טובים…

4.40 – מחסום הרכבים. –כלבן וכלבו פעלו במחסום כל זמן שהותנו. הכלבן, איש לא צעיר ונאמר לנו לגביו מפי מפקד המחסום א':"הוא מאד חשוב בהיררכית הכלבנים בארץ וברוסיה". (סלב' של כלבנים).

שתי מכוניות משכו את תשומת לבנו: מרחוק, על הכיכר הצפונית שלפני המחסום, חנה אמבולנס (לנושא האמבולנס אשוב בהמשך). בצדו הרחוק ביותר של מגרש החנייה, בסמוך ל"ביתן הכימיה" שאחרי השירותים, חנה רכב אזרחי כשבעליו נשען עליו בעייפות. במגרש חנייה זה מותרת החנייה רק לרכבי הכוחות המזוינים ותחבורה ציבורית. כל רכב אחר משמעו מעוכב.

הסתבר לנו מפי בעל הרכב ששעה וחצי לפני כן סירב שיוכנס כלב לרכבו. תחילה הורו לו לחזור לאחור. אח"כ, קרא א' (המפקד) לשוטר שהורה שהכלב יבדוק את המעטפת החיצונית של הרכב ואת תוכה בדקו שלושה אנשי ביטחון. אלא שבכך לא הסתיים העניין, כענישה חינוכית, למען ילמד לקח, נלקחו מהפלסטיני התעודות והוא עוכב עד שיוסר רוע הגזירה. א' הסביר לנו שרוב הפלסטינים החוששים מבדיקת הכלב מסיבות דתיות מסכימים לכך אחרי שהוא א' מסביר להם את הצורך הביטחוני שבפעולה שהיא מצילת חיים זו.

שתדלנות מוגברת מצידנו שחררה את המעוכב תוך 10 דקות.

האמבולנס או התינוקת הפצועה: להלן הכרוניקה של הסיפור:

4.00 – פעוטה בת שנתיים מרמאללה נפלה מגובה של כמטר וחצי ונפצעה בצד המותן. במרפאה מקומית אובחן דימום פנימי עם אפשרות לפגיעה בכבד והיא הובהלה בלווי אמה לביה"ח מוקאסד שבמזרח ירושלים.

4.30 – אחרי שבוצעו התיאומים הדרושים התקבלה קריאה במוקד הסהר האדום במזרח ירושלים לשלוח בדחיפות אמבולנס שיעביר בשיטת גב-אל-גב את התינוקת ואמה לביה"ח. האמבולנס יצא לדרכו.

4.40 – כאמור לעיל, ראינו את האמבולנס מהשטחים ממתין מעברו הצפוני של המחסום כשהפרמדיקים מנהלים קשר רציף עם אנשי הסהר האדום העושים את דרכם לקראתם.

5.00 – האמבולנס מהשטחים נכנס למחסום והופנה אל המסלול המערבי. מוט המחסום הורד לפניו ולא ניתן לו להמשיך פנימה.

5.15 – האמבולנס הושב על עקבותיו ושוב חנה בכיכר הצפונית. לשאלתנו ענה א' שאין תיאום.

5.30 – האמבולנס של הסהר האדום הגיע למגרש החנייה בצד ה"ישראלי" של המחסום. רק אז התאפשר לאמבולנס מהשטחים לשוב אל המחסום. החל תהליך בדיקות של ניירות הילדה ואמה שארך דקות ארוכות. בשלב זה, טלפנתי לחנן, ס. מ.פ. היחידה וביקשתי שיזרז את א'.

5.40 – הפעוטה הועברה אל האמבולנס מירושלים שיצא לדרכו. רוני ששאלה את א' מדוע לא קוצר התהליך ע"י בדיקות מוקדמות של הניירות כשהאמבולנס הגיע לראשונה למחסום, דבר שהיה חוסך סבל רב ואולי מציל חיים, נענתה שהפלסטינים הם שאשמים בעיכובים המיותרים. שהם לא נערכו כראוי ולא הודיעו בעוד מועד.
שוב הבנו (את שכבר ידענו) שהקורבן הוא האשם במצבו! התינוקת היתה צריכה להודיע לשלטונות הצבא שבכוונתה להיפצע ולבקש שיעמידו בכוננות שני אמבולנסים וצוות רפואי. 

מחסום רפאת:
6.30 – נודע לנו שעד שעות אחה"צ למרות שלא היה בידול לגבי בני אדם, היה בידול לגבי סחורות מהעיר שכם בלבד.  בשעה בה הגענו גזירה זו כבר הוסרה וכפי שאמרו לנו: "הכול עובר".
חיילי הנדסה החליפו את יחידת מג"ב במחסום (באופן זמני כנראה). מפקד המחסום שטען שחשובה מאד  נוכחותם במקום, סיפר לראייה על תפיסת  סכין באורך של יותר מסכין מטבח רגילה בכליו של פלסטיני.  הוא כנראה לא שמע על סכינים שנועדו לשחיטת אבטיח או כבש.