חזרה לדף חיפוש דוחות

א-ראם, קלנדיה

צופות ומדווחות: תמי ב וליה נ אורח: שאול ב
11/03/2004
| אחה"צ

עוד יום מזעזע במחסומים. בא-ראם ביטלו את סיבוב הפרסה לפני המחסום, וכל מי שרצה להסתובב שם נדרש לחצות את המחסום ולעמוד שעה ארוכה בתור המכוניות כדי לחזור דרומה. נאמר לנו שהסידור הזה, ההופך את חייהם של תושבי האזור למסוייטים עוד יותר, יהפוך לקבוע. אשה אחת עמדה שם בוכייה ומיואשת לגמרי – היא היתה בדרכה לפעוטון ולבית-הספר, לאסוף את שתי בנותיה, וכאשר ראתה מכונית שהסתובבה בכל-זאת, ניסתה גם היא לעשות פרסה. בתוך כך נגעה המכונית שלה ברגלו של אחד המג”בניקים. האירוע הקטן הלך ותפח מרגע לרגע, מפקד המחסום אמר לנו שהיא דרסה את השוטר, המג”בניק עצמו, שהסתובב בשטח בריא ושלם, אמר שהוא יגיש תלונה על ניסיון לדריסת שוטר. כלומר, האשה כבר הפכה למפגעת של ממש. היא עמדה שם ובכתה, לחוצה מהמחשבה על הילדות שמחכות לה, וכל הניסיונות שלנו להרגיע את המצב לא הועילו. גם סגן ספי מהמת”ק, שהיה במקרה במקום, הסביר שאינו יכול להתערב כי מדובר בשיקולים של מג”ב. כך אמר גם לחולה הלב שהיה בדרכו לבית-החולים, וביקש אישור להסתובב עם רכבו במקום. ספי אמנם הסכים שיש כאן בעיה, גם כללית וגם במה שנוגע לשני האנשים האומללים שעמדו מולו, אבל הוא גם מיהר לציין שאילו האיש היה חולה כל-כך, לא היה יכול לעמוד ולהתווכח עם השוטרים…למקום זומנה ניידת משטרה כחולה, שהובילה את המג”בניק הדרוס ואת האשה לתחנת המשטרה בנווה-יעקב. מאוחר יותר שוחחנו איתה בטלפון, היא סיפרה שגבו עדות ממנה ומהשוטר, ונאמר לה שישקלו מה לעשות בהמשך. היא היתה נרגשת מאוד מההתערבות שלנו – גם אם לא הצלחנו להועיל הרבה ברמה המעשית, עצם הדיבור איתה, האהדה, הניסיון לעזור לה לפתור באופן קונקרטי את בעית האיסוף של הילדות, גרמו לה להרגיש פחות אבודה. חשוב לציין, שהיו מכוניות לא מעטות שכן הורשו להסתובב במקום – ולאחר בדיקה התאמת החשד שאלה היהודים, שנהנים כאן מהסדרי תנועה שונים מאלה שחלים על אזרחי ישראלהערבים.במחסום קלנדיה התור היה עמוס נורא, ירון, מפקד הפלוגה החדשה של ההנדסה הקרבית, הסביר שיש התרעות על פיגוע נגד חיילים במחסום. לכן הרחיק את כל התור מעמדת הבידוק, דבר שמאט כמובן את המעבר וגורם לאנשים להידחס שם עוד יותר. ירון גם הסביר שהוא ניסה לארגן תור נפרד לנשים, ילדים וזקנים, אבל בגלל שהפלסטינים “מתערבבים” כל הזמן והצעירים מנסים “להידחף” לתור ההומניטרי שלו, הוא נאלץ לבטל את המחווה. הרגיז אותו גם שהפלסטינים נדחפים כל הזמן קדימה, ולא מכבדים את המרחק שהוא רוצה לשמור בינם לבין החיילים. אחרי שדיברנו איתו הוא נעתר ופתח תור נפרד לנשים וזקנים, אבל הבטיח לנו שתיכף נראה איזה “בלגן” זה עושה לו. המשמרת עברה בסימן הניסיונות החוזרים ונשנים של ירון למנוע את ה”בלגן”: התור המהיר נפתח ונסגר כמה פעמים, בשלב מסויים הורחקו כל האנשים עד לסככה הצפונית, החיילים עמדו במרחק עשרה מטרים מראש התור והפלסטינים נדרשו לעבור “וואחד-וואחד” – הכול, כפי שהסבירו החיילים עצמם, כדי לשפר את השליטה. שני חיילי משטרה צבאית, חמדה וגיאורגי, ה”פליטים” של היחידה שפורקה לפני כחודשיים, ניסו כמה פעמים לזרז אתההליכים. הביטחון והניסיון שלהם מאפשרים להם להעביר אנשים במהירות עצומה, והם אכן עשו זאת בכל פעם שירון התרחק בעניין כזה או אחר, אבל ננזפו בכל פעם שחזר. שוב נתקלנו גם בפרצי היצירתיות של החיילים מול המעוכבים. קבוצה של שבעה מעוכבים שנתפסו במחצבה הגיעה למקום לקראת ארבע וחצי. אחד החיילים, ישי, לקח אותם הצידה אחד-אחד לבדיקה גופנית, שנערכה בשטח הפתוח ליד התצפית. ישי הסביר שזה הנוהל, כך הם נהגו גם במחסום הקודם שלהם בשכם, ואם לא נתקלנו בזה עד עכשיו, כנראה שהיחידות הקודמות לא עבדוכמו שצריך. בהמשך שמנו לב שהמעוכבים יושבים כולים עם הפנים למחצבה, וכשניסינו לברר מה קורה, נתקלנו בכל מיני תשובות: בשלב הראשון נאמר לנו שאיש לא אמר להם לשבת כך, אולי הם פשוט מנסים להפנות את הגב לרוח. אבל אחרי ששמענו במו אוזנינו שהחייל בתצפית דורש מהם לשבת בצורה הזאת, הושמעו שני הסברים נוספים: ראשית, האנשים האלה עברו עבירה חמורה ולכן צריך לדאוג שהישיבה שם לא תעבור עליהם בנעימים – כאילו לא די בעצם העיכוב, שנמשך הפעם שעתיים וחצי בקור עז. ההסבר השני היה בטחוני-צה”לי – “אי-אפשר שהם ישבו כאן שעות ויראו איך אנחנו עובדים.” כשאמרנו לחיילים שגם מי שעומד שעה בתור רואה בדיוק את נוהלי העבודה שלהם, הם הסבירו לנו, כמובן, ש”זה לא אותו הדבר.” בסופו של דבר הסמל של המחלקה, יהושע, הורה לאפשר למעוכבים לשבת כרצונם, אבל נדרשה עוד התערבות או שתיים כדי שהחיילים אכן יישמו את ההוראה שלו. גם כאשר בדיקת הפרטים של המעוכבים נגמרה סוף-סוף, ויהושע העביר את התעודות שלהם לחייל בתצפית כדי שיחזיר אותן לבעליהן, החייל שוב נקט יוזמת ענישה משלו. הוא החזיר את התעודות לכולם, אבל השאיר אצלו תעודה של אחד המעוכבים, שבזמן ההמתנה הארוכה הרבה להתלונן ולהתווכח איתו. לנו אמר שהתעודה עוד לא חזרה מבדיקה, אבל יהושע הבהיר שכל התעודות כבר נבדקו. שוב היינו צריכות ללחוץ על הסמל כדי שיראה מה החייל שלו עושה בשטח, ורק אז הוחזרה התעודה והאיש שוחרר. נמשכת המגמה של השבועות האחרונים – באופן כללי החיילים מנומסים יותר, הנהלים מוקפדים יותר, המרווחים הקטנים של שיקול הדעת מצטמצמים. המחסום תרבותי יותר, ואנושי הרבה פחות.

  • א-ראם; מחסום ועיירה (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • מחסום א-ראם נמצא כשני ק"מ מדרום למחסום קלנדיה וכ-300 מ' מצפון לצומת נווה יעקב, בפאתי שכונת דאחית אל בריד. המחסום הוקם בשנת 1991 כמחסום כניסה לירושלים רבתי, נמצא בתוך שטח פלסטיני שסופח לירושלים ב-1967.
      בפברואר 2009 הושלמה הבנייה של חומת ההפרדה סביב העיירה אר-רם. העיירה הפכה להיות  מובלעת פלסטינית (שטח B) שכונת דחית-אל בריד הצטרפה למובלעת,  המחסום נסגר בחומה. החומה נבנתה על הכביש שהוביל לירושלים. מאז המצב בעיירה התדרדר.בתים נטושים וחצי גמורים, רוב בתי העסק נסגרו. הזנחה קשה בסביבות הגדר וברחובות. מי שיכול היה עזב. עודכן בינואר 2024
      חפירת הכביש השקוע לישראלים
      Anat Tueg
      May-21-2022
      חפירת הכביש השקוע לישראלים
  • מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    • בסרט: "סיפורו של מחסום"
      נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.

       

      מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)

      המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.

      מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.

      המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה  (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.

      בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר.  קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ.  עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום. 

      ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.

      בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.

      (מעודכן לאוקטובר 2021)

      https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI

      קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
      Tamar Fleishman
      Jun-28-2026
      קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
לתרומה