אר-רם קלנדיה,יום ד’ אחה”צ, 5.10.05 נוכחות: תמי ב., נגה ואלי ל.-ק. (מדווחת)14:40 – 18:20 14:40 – אר-ראם:המסלול לכיוון צפון הוצר ע”י הצבא. חייל עומד ליד ההצרה אולם לא נראה כי הוא בודק מכוניות.במחסום תנועה ערה של עוברים ושבים, ככל הנראה לרגל הרמדאן. נהג מכונית הנוסע דרומה מספר על פקק ממושך.15:00 – מן הבוטקה שלצד המחסום מובל אדם אזוק לתוך ג’יפ של מג”ב. האיש בעל ת.ז כחולה (אזרח ישראלי), נלקח לעטרות לחקירה. הסיבה, אם בכלל היתה כזו, לא נמסרה לנו. חייל נוהג את רכבו של האיש לעטרות. בחור נוסף בעל ת.ז ירוקה (פלסטיני) מוחתם על טופס (כנראה טופס שב”ח). 15:10 – בית הקפה של איברהים (אזור חניית המוניות המובילות לקלנדיה):איברהים מספר שנאלץ לסגור את בית הקפה. החומה והמחסום המיתו את האזור. אין לקוחות ואין עסקים.15:25 – קלנדיה:המחסום החדש בשלבי בנייה האחרונים. סיור של קצינים במקום. ניגש אלינו רס”ן שאדי ממת”ק עוטף. מדבר על פתיחת המחסום החדש ב-1.11.05.הוא עצמו ישמש כמפקד נציגות אר-ראם במחסום. תחת אחריותו אזורים רבים בהם: ביר-נבאללה, בית-חנינא, ענתא ואר-ראם.אנחנו מבקשות להסיר את גדר התיל שהצבא מתח לאורך השביל המוביל למחסום. הגדר פוצעת אנשים, נתפסת בבגדיהם ומסוכנת, אנחנו מסבירות. אנחנו נענות ש”הגדר מגינה על האנשים מאתר הבנייה הסמוך,” וש”בכל מקום בו יש אתר בנייה מקיפים אותו בגדר”. אנחנו משיבות שלא בגדר דוקרנית דוגמת זו שהציבו אולם הויכוח עצמו סר טעם שכן סיבת הימצאותה של הגדר היא הברחת הרוכלים מהמקום ולא כל תירוץ אחר. לאורך המשמרת אנחנו רואות אנשים מתלוננים (במקרה הטוב) או כמעט-משתפדים (במקרה הרע). 2 גברים ממתינים לצד המחסום. כח של מג”ב לקח להם את תעודות הזהות (עבירה על חוקי הצבא עצמו…) בבית-חנינא בשעה 12:30. הם ניגשו למחסום אר-ראם כדי לקבל את ת.ז בחזרה אולם שם נאמר להם כי התעודות בקלנדיה. בקלנדיה אף אחד לא יודע דבר על התעודות .אנחנו מנדנדות לקצינים במחסום, שמעירים פקידה מנומנמת בחמ”ל, שממלמלת דבר-מה על “אירוע” של מג”ב. סדרת טלפונים לנציגת תלונות מג”ב ולמת”ק לא מועילה. בשעה 16:20 אנחנו מתקשרות לדוברת צה”ל בחטיבה, שכלל לא שמעה על האירוע והיא מאתרת את תעודות הזהות. הן היו באר-ראם. הגברים חוזרים כלעומת שבאו. אנחנו מקוות שהצליחו להשיג את ת.ז בחזרה לפני שבירת הצום.17:05 – שני בחורים נקראים בחזרה לתוך המחסום: “בוא, בוא!” “מה עשית?” “זרקת אבנים?” זרקת אבנים או לא?” “חבר שלך זרק?” “דימיינו שזרקתם אבנים?” “תבדוק לו בכיסים!”. ת.ז נלקחות מהם והם מוכנסים לתוך הבוטקה האחורית במחסום. אנחנו מבקשות את שמותיהם ממפקד המחסום אולם נענות בסירוב. כעבור כ-20 דקות מגיע אביו של אחד הבחורים שנלקחו. אנחנו נותנות לו כרטיס של המוקד להגנת הפרט. האב מספר שבנו עובד כבר 5 שנים במלון בירושלים ואין סיכוי שזרק אבנים. אנחנו מנסות לעקוב אחר המתרחש ממקום הימצאנו – סמוך לגדר המחסום. בשלב מסויים מוכנס בחור שלישי לתוך הבוטקה. בשעה 18:20 מפקד המחסום נותן לנו להעביר מעט לחם לשלושת הבחורים. אנחנו עוזבות את המחסום.