מחסום חבלה (1393)

מחסום חבלה (1393) הוקם על אדמות תושבי קלקיליה, על הדרך הקצרה שחיברה במשך מאות שנים בין קלקיליה לעיירה הסמוכה חבלה. מכשול ההפרדה חוצה דרך זו פעמיים וניתק את תושבי קלקיליה מאדמותיהם שבמרחב התפר (בין הגדר לקו הירוק). מתחת לכביש 55 יש מעבר שמחבר בין קלקיליה לחבלה. מכשול חקלאי זה משמש את החקלאים ובעלי המשתלות הפועלים לאורך כביש 55 מהקו הירוק ועל שני צידי דרך הכורכר המובילה למחסום. מחסום חקלאי זה משמש את תושבי ערב א-רמאדין א-ג'נובי (המנותקים מהגדה המערבית), שעוברים דרכו לגדה המערבית ובחזרה לבתיהם. שעות הפתיחה של מחסום חקלאי זה (3 פעמים ביום) ארוכות מהרגיל, כשעה (לאחרונה קוצרו ל-45 דקות), ומתואמות עם שעות ההסעה של ילדי א-רמאדין הלומדים בגדה המערבית הכבושה.

כפר ג'מאל, המתנשא לגובה של 200 מטר מעל פני הים, נמצא כ -14 ק"מ דרומית לטול כרם וכ -17 ק"מ מהים התיכון. המשפחות החיות בו מאז אמצע המאה השמונה עשרה מונות כיום כ-3,000 איש ואישה. 

הכפר איבד אלפי דונמים מאדמותיו הצפוניות והמערביות עקב בניית מכשול ההפרדה, שהותירה אותן מאחורי מכשול ההפרדה. לאחר החלטת בג"צ ב-2011, הוזז מכשול ההפרדה מערבה והוחזרו שטחים חקלאיים רבים. הכפר שקט, היחסים עם ההתנחלות הקרובה, סלעית, טובים, ורבים מתושבי הכפר עובדים במפעלי התעשייה באזור ההתנחלות. החקלאים עוברים בשער הקרוב להתנחלות כדי לעבד את אדמותיהם ללא הפרעה.

אולם יש הצקות ואי סדרים רבים במעבר חקלאי הכפר בשערים החקלאיים האחרים: השערים אינם נפתחים לפי צורכי החקלאים ולזמן קצר בלבד; המינהל האזרחי מונע בדרך כלל כל גידול מלבד זיתים בחלקות; אוסרים על הכנסת טרקטור וציוד חקלאי; מעניקים אישור רק לאדם אחד מהמשפחה, ומדי פעם לוקחים את האישורים ומעכבים שרירותית את חידושם;  התירוץ הרווח - "סיבות ביטחוניות".

איך מתפרנסים אנשי הכפר? בעלי אישורי עבודה בישראל נוסעים בשלוש לפנות בוקר למעבר איל ליד קלקיליה כדי להספיק להגיע בזמן לעבודתם באזור התעשייה של סלעית הסמוך אליהם ובמקומות אחרים. בעלי חלקות ירק שיש להם אישור מורשים להגיע יום-יום לחלקותיהם מעבר לגדר ההפרדה דרך מחסום פלאמיה המרוחק.

חשוב לציין, שבחלקות שהוחזרו לכפר השתפרו להפליא העיבוד, ההשקיה והגיוון החקלאי - ובמקום עצי הזית המוזנחים שאפשר היה להגיע אליהם רק באמצעות היתרי מעבר דרך שערים חקלאיים סגורים לרוב - היום החקלאות פורחת בחלקות אלה.

(עודכן - ינואר 2021)

 

מחסום אליהו, המכונה גם "מעבר הפירות", הוא אחד המחסומים העיקריים בין ישראל לגדה.
הוא ממוקם על כביש 55 בין אלפי מנשה לבין הפנייה לקלקיליה ולצופים, יותר מ-4 ק"מ ממזרח לקו הירוק, בגדר ההפרדה, המנתקת את קלקיליה מאדמותיה שמדרומה, ובכך, נשארת אלפי מנשה ממערב לגדר. התוואי של הגדר יצר מובלעת גדולה של שטח פלסטיני ממערב לגדר - מרחב התפר.  
המחסום הזה, קילומטרים ספורים מעבר לקו הירוק, מיועד "להתיישבות הישראלית באיו"ש ולאוכלוסיית מרחב התפר".
המחסום מנוהל על ידי חברה אזרחית. עוברים בו בעיקר רכבים ישראלים הנבדקים ביציאה לישראל, רכבים של ישראלים ערבים מעוכבים מדי פעם, ונבדקים ביסודיות במתקן מיוחד.
גם פלסטינים עם היתר מיוחד לאדמותיהם שבמרחב התפר מורשים לעבור בו, ברגל, ולעיתים ברכב.

 

 

מחסום התאנים
ממוקם על כביש 557, ממזרח לקו הירוק ולצומת מעבר שער אפרים (כביש 444).
זהו מחסום שמאפשר ​​​מעבר לכלי רכב, פתוח 24/7 בכל ימות השנה.
הוא משרת את האוכלוסייה הישראלית כולל זו המורשית להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית.
בנוסף, כמו בכל המחסומים המשרתים ישראלים, מותר למעבר זרים המחזיקים בדרכונים בינ"ל המוכרים ע"י מדינת ישראל.
במקרים חריגים בלבד יאושר מעבר של אוכלוסייה פלסטינית דרך מעבר תאנים, לדוגמה, בתקופה שהצבא החליט לא לפתוח את השער החקלאי של הכפר פרעון, נאלצו החקלאים להגיע עד מחסום זה כדי הגיע לאדמותיהם שבמרחב התפר .

נמצא בצומת הכביש המוביל מג'וברה לא-ראס וכביש 574, העובר מתחת לגשר מחסום ג'וברה. מיועד לתושבים היוצאים מטולכרם ובאים אליה, כדי שלא יחצו את כביש האפרטהייד 557 המותר בנסיעה רק למתנחלים.
אינו פעיל כבר כמחסום קבוע, אך יש מדי פעם מחסומי פתע והחיילים בודקים את המכוניות העוברות (עודכן באפריל 2010)
 

מחסום כתר ממערב לעיר שכם. פעל משנת 2001 ועד 2009 כאחד מארבעת המחסומים הקבועים הסוגרים על העיר - בית פוריכּ ועוורתא ממזרח וחווארה מדרום. מחסום להולכי רגל בלבד, בו נכחו חברות מ. וו. יום יום מספר שעות בבוקר  ואחה"צ כדי לתעד את אלפי הפלסטינים המחכים שעות בתורים ארוכים ללא מחסה בחום או בגשם, כדי לצאת מעיר המחוז לכל מקום אחר בגדה. ממרץ 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה, הוא בוטל, ללא זכר, ומבלי שנוצר שינוי לרעה במצב הביטחוני.

מחסום זה הוקם אחרי ביטול מחסום פלאמיה הקודם, בו נהגנו לצפות מדי שבוע במשך שנים. לעתים קרובות הוא לא נפתח בזמן ולפעמים החרימו אותו החיילים (עונש קולקטיבי) בטענה שילדים זורקים אבנים ושורפים מדי פעם צמיג. הצבא נהג גם להיכנס לעיירה לפיקוח ולעצירת ילדים בלילות., לאחר שגדר ההפרדה הועתקה מערבה בעקבות בג"צ. נקבע שער נוסף קרוב לישוב מצפון המשמש את תושבי ג'יוס שהמחסום הקרוב לכפרם הפך לעונתי, וגם את תושבי פלאמיה שאדמותיהם בקרבתו.

 

 

 

נמצא מערבית לשכם ודרומית להתנחלות שבי שומרון, כקילומטר אחד מהכפר דיר שאראף. המחסום הופעל בתחילת מרץ 2009 לאחר שמחסום בית איבא נסגר. המעבר במחסום מותר לפלסטינים, אך לא לישראלים. בניגוד למחסומים המובילים לקלקיליה ולטולכרם, המעבר לפלסטינים ישראלים מותר רק בשבת.

 

עזון

עיירה פלסטינית בשטח B על כביש 5 בין שכם לקלקיליה, מזרחית לנבי אליאס. רשאים לבנות ולשפר תשתיות. גדר ההפרדה הפקיעה אדמות של תושבי הכפר. בשנת 2018 הופקעו כרמי זיתים של אחד התושבים לשם סלילת כביש עוקף נבי אליאס. האוכלוסייה מונה 13,000 נפשות, מצב כלכלי ירוד. רמת תשתיות עלובה. עזובה והזנחה בכל תחום. בינתיים העירייה השלימה סלילת כביש פנימי לרווחת התושבים. בשל הסמיכות להתנחלות קרני שומרון על שלוחותיה, העיירה סובלת מנוכחות מוגברת של הצבא, בעיקר בלילות: נכנסים לבתים, עוצרים חשודים. הופכים את הבית ולפעמים גם מחריבים אותו, כמו במקומות רבים בגדה. לעיתים סוגרים את המחסום בכניסה לכפר, אין אפשרות לצאת ולהיכנס. מעודכן לפברואר 2019.

 

המחסום נמצא מדרום לכפר ענבתא, בצומת של כביש 60 (המוביל לשכם בכניסה לשטח A), עם כביש (57, 557 , 5576) הפונה מערבה לכיוון ההתנחלות עינב ומחסום היציאה מהגדה – תאנים.
עד 2010 נהגנו לצפות בצומת ולדווח על הטורים הארוכים שנוצרו בגלל בדיקה אטית של הרכבים בשני הכיוונים.