סיכום

התקשורת מדווחת היום על "התקפה נמשכת של חמישה ימים" ועל "פעולת צה"ל המתמשכת" בעזה, בזמן שאנו מדווחות על הכיבוש הנמשך ארבעים שנה ומעלה ועל הכיבוש המתמשך של צה"ל בגדה המערבית. ככל שהדברים משתנים כך הם נשארים יותר כשהיו…
 

12:40 חבלה

השער החקלאי פתוח, לא לרווחה, כמו גם השער בצידו השני של כביש הביטחון. אין הרבה פעילות, חוץ מעדרי צאן עם רועיהם. כולם מחכים בסבלנות, הם נקראים לעבור בסימן יד (אולם רק הרועים נדרשים להראות תעודות זהות, שנבדקות ע"י החיילים באופן מייגע). שלושת החיילים לא מגלים הרבה סבלנות (הרביעי נשאר לשבת ברכב ההאמר ליד השער). המפקד מודיע לנו מייד שאסור לצלם, ושאנו צריכות להסתכל בשלט האדום, שאיננו אומר שום דבר חשוב, ובוודאי אינו מזכיר דבר על איסור הצילום. הוא ממשיך להטריד אותנו בהתרסות שאנו מפריעות לו ומתחיל לצלם אותנו! אין הוא יודע מי אנחנו: הוא אינו יודע דבר על מחסוםWATCH, מעולם לא שמע עלינו, למרות שהוא ואנשיו הם אנשי צבא קבע (ולא חיילי חובה בני 19).

12:55 קלקיליה

שוטרי מג"ב בודקים את רוב כלי הרכב הנכנסים אל השטחים (שלא כרגיל). אנו רושמות לעצמנו שבסיבוב מכביש האפרטהייד אל המחסום בכיוון קלקיליה, אין מוכרי ירקות ופרות (האם הם גורשו מהמקום?). אין תור לכיוון קלקיליה, אין בדיקה כלל, ויש מעט מכוניות העוזבות את העיר.

כאשר אנו חוזרות למכונית, מגיע ג'יפ מההתנחלות צופים, יושביו מתבוננים ומחכים: עוד קבוצת חיילים שאינם יודעים מה זה מחסוםWATCH. הם עוזבים ואנו חוזרות לכיוון צופים, כאשר אנו עוצרות ליד המחסום הנמצא בכניסה להתנחלות, במרחק של כק"מ ממנה, וליד הכפר הבדואי ערב א-רמאדין אש שמאלי – שני היישובים הם בצד השני של גדר ההפרדה, אחד משגשג והשני מנסה לחסום צו הריסה. בסמוך, המזבלה המקומית מכוסה בעשב ירוק טרי, קבוצה גדולה של נערים חופרים בה כאחוזי תזזית. מה הם מחפשים? אנו שואלות. "מתכת," הם עונים בגיחוך. הם מנסים להוציא פרנסה עלובה, בזמן שאוטובוסים של בתי ספר, מכוניות של מתנחלים וכלי רכב צבאיים ללא ספור עוברים לידם בשאננות.

13:30 עזון

ג'יפ מג"ב ואמבולנס צבאי עומדים במקום שהיה פעם הכניסה לעיר. כיום הוא בשימושם של הולכי הרגל בלבד, בעיקר סטודנטים החוזרים מהאוניברסיטה, משרכים דרכם מסביב לערימות העפר הנערמות לגובה של מספר מטרים; הם כבר הורגלו, כנראה, לעלבון אחרון זה ולמערך הנוף החדש (שנחפר לאחרונה, כדי ליצור עוד מפלצת של הכיבוש בתוך השלווה הפסטורלית שמסביב). נאמר לנו בהחלטיות לסגת לאחור ולא להתקרב לערימת העפר. "אל תתקרבו. יכול להיות שהם יזרקו אבנים." או, לפי ההיגיון הרגיל של הכיבוש, "אינכן יכולות ללכת לשם, אינכן במדים." לגבי הסיבה להקמת תלי העפר "אנחנו לא צריכים להגיד לכן למה."

שבות עמי (מאחז)

אין כל פעילות – יש רק שלט בודד על הגבעה המכריזה שכל זה הוא ארץ ישראל.

15:30 ענבתא

אין כלל מכוניות מכיוון טולכרם, וכאשר אנו מתקרבות אנו רואות תור של כלי רכב לטולכרם שהולך ומתקצר. ההסבר לסגירת המחסום נמסר לנו בטון עוין, לאחר שאמרנו לחייל ששמענו שהמחסום נסגר. "יריות" היתה התשובה הלאקונית, "שמה, על הכביש הראשי," והוא מצביע לעבר כביש מס' 55.

בהגיענו למחסום יש רק שלושה חיילים שעורכים בדיקות. בדרך כלל אין בודקים את תעודות הזהות של הנהגים ומכוניות ישראליות (לוחיות זיהוי צהובות) מורשות להיכנס לטולכרם ללא עיכוב. רק מונית צהובה אחת מעוכבת למשך למעלה משעה. נהגה "נענש", אולם פשעו לא הובהר.

15:45 – תור המכוניות בכיוון לטולכרם מתארך ונראה שהוא נמשך לאורך כל הדרך עד לצומת; עדר כבשים עובר דרך טור המכוניות, כאשר הכבשים משרכות דרכן מהצד בו יש מטע זיתים בשטח זרוע כלניות אל הצד השני של הכביש. משאית לבנה נבדקת בקפדנות: נראה שיש עליה בקבוקים גדולים של שמן צמחי. גם אמבולנס נבדק בקפדנות, הנהג אומר לנו "זה לא טוב" והתור מאחוריו מתארך והולך; החייל בתפקיד אומר לכל רכב שעובר "היי, מה קורה כאן?" תעודות זהות אינן נבדקות כלל, אולם הולכי רגל נאלצים לבצע את ריקוד הפירואט ליד מעברי הבטון (להרים חולצה ולהסתובב) ולהראות מה יש בשקיות הפלסטיק הקטנות שלהם ובתיקי היד. במשך מספר דקות, יוצרים החיילים שני תורים על מנת להחיש את זרם הבדיקות, אולם זה איננו נמשך. מה שברור הוא שברגע שאנו עוזבות את מרכז המחסום, התור מתחיל לזוז ולהתקצר, כך שכאשר אנו מגיעות לצומת, אין כבר תור בכלל!

16:15 ג'וברה

נאמר לנו שאין כל אפשרות להגיע לג'וברה ומשם לא-ראס דרך השער הנעול. אנו עוברות לחלק המרכזי של המחסום, שם נאמר לנו ש"בודקים" אותנו (דרך הטלפון, כפי שרגילים לעשות לגבי פלסטינים); אנו מחכות בסבלנות. לבסוף ניגש הסמל אל השער ופותח את המנעול. בדרך חזרה, נראית קבוצת קצינים גבוהים שמסתובבים באזור המחסום; אחד מהם שולח, ברוב אדיבותו, מש"ק שילווה אותנו בבטחה דרך רווח קטן בין המשאיות הענקיות החונות ליד המחסום.

16:30 שער 753

הבדיקה כאן אטית, יש מספר מכוניות וכמה הולכי רגל ואנו מחכות – שוב.

16:35 – א-ראס

המפקד שאל אותנו אם אנו "רשאיות" לנסוע דרך ג'וברה. הוא ממשיך ושואל "מדוע אתן כאן?" יש תור ארוך של מכוניות, לפחות עשר שמגיעות מכיוון טולכרם. תעודות זהות נבדקות ביסודיות וכן נבדקים המושבים האחוריים במכוניות, תא הכפפות ותא המטען. חייל אחד מתלונן שמשמרתו במחסום ארכה עשר שעות היום, חייל אחר אומר שרק שמונה וחצי. הסיבה: "הירי." עוד אחת מהאמירות הבלתי הגיוניות של הכיבוש.