הפעם נסענו לא-תוואני במסאפר יטא לבקר את זכריא עדרה שכבר ביקרנו מספר פעמים.
תזכורת קצרה על המקרה בו נפצע זכריא ב-13.10.23:
ביום זה, זכריא יצא מהמסגד בכפר ומתנחל מחוות מעון, מלווה בחייל, ירה בזכריא מטווח אפס כדור דום דום שפצע אותו אנושות בבטנו. כל זאת באמצע היום. זכריא הובהל לבית החולים, ושהה רוב הזמן בטיפול נמרץ.
בתחילת ינואר שוחרר לביתו, מוקף בבני משפחה שמטפלים בו במסירות. זכריא היה בביקורת בבית החולים ביטא ולכן לא פגשנו אותו. במקביל לבואנו, טרנזיט של משרד החינוך הפלסטיני ובו מספר נושאי תפקידים חנה לידנו.
הוזמנו ע”י נאסר עדרה ונעים, אביו של זכריא, לשבת בשיג של המשפחה .
תפקידם: פיקוח על בתי הספר במסאפר יטא והם מעודכנים בכל מה שמתרחש בכל בתי הספר.
ג’יברין, אחד מהמפקחים, דובר עברית, והוא מספר על הבעיות במערכת החינוך באזור, מה שכבר דיווחנו עליו בדוחות רבים.
הלימודים מאז ה-7 באוקטובר אינם סדירים ולמעשה מתקיימים בקושי רב. שתי הסיבות העיקריות: המתנחלים הגבירו את נוכחותם בכל מקום והורים רבים לא מוכנים להסתכן .סיבה נוספת, חסימת כניסות ויציאות בכל השטחים הכבושים, ע”י סוללות עפר, בטונדות ושערי ברזל צהובים. המחסומים האלה לא מאפשרים למורים והמורות להגיע לבתי הספר. לעיתים נערכים שיעורים בזום, אך הדבר לא מתאפשר כמעט. האינטרנט לא זמין פעמים רבות וגם המתח הנפשי והתנאים לא מתאימים.
כדוגמה, מספר ג’יברין, כי ילדי הכפר טובא,שלומדים בא-תוואני, לא מגיעים בכלל לבית הספר.
ילדי טובא מלווים ע”י חיילים או פעילי זכויות אדם כבר שנים. מזה חודשים שאין ליווי ואין לימודים.
דוגמא נוספת, ביתספר שנפתח לפני חודש בא-דיראת, כפר על כביש 356 .בית הספר נועד לילדי כיתות א’-ד’. לפני מספר ימים קיבלו צו הריסה.
חינוך ילדים פלסטינים זה משהו שלא מאפשרים אותו שנים. כבר הרסו מספר בתי ספר ודיווחנו על כך. (זנותא, וח’רבת א-ספאיי).
ביקשנו שיעדכנו האם יש חדש עם צו ההריסה.
נאסר עדרה מספר על חיילים שדרשו מרועה שרעה בקצה הכפר, סמוך לבית אימו של ג’ומעה לצאת מהשטח הזה. מוחמד רבעי, ראש מועצת א-תוואני, התערב לטובת הרועה ונעצר ל-8 ימים במחנה עופר. הוא שוחרר לביתו בערבות של 5000 ש”ח.

כשיצאנו ,ראינו את פאדל חמאמדה ממופקרה רכוב על חמורו בדרכו לקניות ביטא, מה שבעבר הלא רחוק עשה באמצעות הטרקטור שלו, הרבה יותר מהיר ונוח. הבעיה הייתה שיתכן שיחרימו לו את הטרקטור ואת זה הוא לא יכול להרשות לעצמו.
בכל ביקור, נחמץ הלב ממה שהכיבוש עושה לבני אדם שרק רוצים לחיות בשקט את חייהם .