ג’וברה, שני 17/5/04, בוקרמשתתפות: אסנת א. יעל ס. נינה ס. צביה ש. עדנה מ. (רשמה) 06:30 – שער 700 ארתח: רק ב 06:50 הגיעו החיילים לאייש את השער. ורק ב-07:30 השער נפתח. אבל אז ניתנו גם להולכי רגל וגם לרכבים להיכנס ולצאת. האם למכתב התלונה שלנו בשבוע שעבר היתה השפעה? חשוב להמשיך ולצפות מה קורה בשער זה. כמו כן חשוב לחזור וללחוץ על פתיחת השער בשעות יותר מוקדמות למעבר הפועלים שהיתריהם הם משעה 05:00 בבוקר. 07:36 עובר אוטובוס של מבקרי אסירים בישראל. 07:47 מוכרז תרגיל – הכל נעצר. 08:00 עזבנו שער זה. 6.30 מחסום ג’וברה הכל שקט וזורם. אחת מאיתנו שוב הצטרפה לאחד האוטובוסים של הילדים בדרכם לבית הספר.בבירור ראשוני נאמר לנו ע’י מפקד המחסום שעדיין יש סגר. התנועה בתוך השטחים עברה גם בשעות של יותר עומס ללא כל עיכובים מיותרים. שוב לא נתנו לבעלי תעודות זהות כחולות להכנס או לצאת דרך מחסום זה. איישו את המחסום חיילים שהיו ידידותיים לאוכלוסיה הפלשתינאית. שני מתנדבי קו התפר (בלתי מוכרים לנו) היו אנושיים בבדיקותיהם את העוברים במחסום. (אולי גם פה תלונה משבוע שעבר השפיעה???) נציג המת’ק כבר הופיע בשעה 7.00 (ג’כ שיפור).הבחור על השופל כדרכו משתדל להטריד אותנו ומפיל ברעש את הכף על האדמה. התלוננו בפני מנהל העבודה בשטח (בשם יגאל) ותגובתו היתה “שוב? אני אטפל בזה.” תופעה חריגה אחת הטרידה אותנו. אותו נהג שופל עצר במחסום רכב של תושב ג’וברה שהסיע במכוניתו הפרטית (בפנים ועל גג המכונית) ירקות לכפר. חששתי שהוא מנסה לסחוט ממנו ירקות, התקרבתי להקשיב. הבחור הישראלי צעק וקילל אותי. הם דיברו ביניהם ערבית. פניתי לתושב ג’וברה שמכיר אותי והוא אמר שהכל בסדר. הם סיימו את הדיבור ביניהם ותושב ג’וברה המשיך בדרכו לעבר הכפר. בדקתי את הדבר עם מנהל העבודה והסתבר שהם אכן קונים, כדברי אותו יגאל, ירקות מאנשי ג’וברה (15 ש”ח עבור ארגז עגבניות). 08:45 מאחר שהכל התנהל בשטף ונציג המת”ק היה במקום, עזבנו.