אבו דיס, אל-חאדר , יום שני 02.08.2004 , בוקרמשקיפות: נאוה א., חוה ה. (מדווחת)2 אורחים אמריקאייםבעודנו עומדות במחסום ואדי נאר, קיבלנו הודעה כי מעבר אל-חאדר סגור למעבר והגענו לשם מיד. חווית היום היא תמצית הכיעור, הרשעות, האטימות והגועל נפש של הכיבוש, ובאמת שום דבר דרמטי לא קרה. רק שיגרה של כוחניות והיסטרית הפחדה.עשרות אנשים, עדיין ברוח טובה, מצטופפים ומחכים מאחורי סוללות העפר שערם הצבא החזק ביותר במזרח התיכון כדי למנוע מעבר של כלי רכב. אין מעבר מבית לחם. אפשר להיכנס לעיר, אך אי אפשר לצאת ממנה. תושבי הכפרים חוסאן, בתיר, נחלין, ואדי פוקין ושעיר וכמובן תושבי חברון. כל אלה שיצאו בבוקר מביתם העירה לענייניהם, אינם יכולים לחזור הביתה.גרסת הצבא א’: זהו כתר על בית לחם. כל הכניסות והיציאות לעיר סגורות ו”הודיעו להם” כבר אתמול בתשע וחצי בערב שיהיה סגר על בית לחם. איך הודיעו להם? האם נמסרה הודעה בטלוויזיה הפלסטינית ?, אולי עבר טנדר ברחובות הערים והכפרים והודיע במערכת כריזה משוכללת? או אולי הודבקו מודעות גדולות על לוחות המודעות? לא. המשך גירסת הצבא: “הם יודעים”.גרסת מחסום ווטש: לא נכון. היינו שעה קודם לכן בואדי נאר, שהוא היציאה המזרחית מבית לחם לירושלים, והמחסום היה פתוח.גרסת המצטופפים: לא ידענו. אף אחד לא אמר לנו בעוברנו בבוקר אל בית לחם שאי אפשר יהיה לצאת חזרה. שאם היינו יודעים לא היינו נכנסים אליה. תנו לחזור הביתה!התקשרנו אל מת”ק עציון. העלמה שענתה בטלפון השמיעה באזני את גרסת הצבא א’ דהיינו: יש עכשיו פלישה בבית לחם. כל הכניסות והיציאות מבית לחם סגורות. לא נכון, אמרתי לה. היינו בואדי נאר וכו’…אז אני משקרת? שאלה העלמה ועלבון השקרנים בקולה. ובעודי מנסה לענות לה סגרה את הטלפון. התקשרנו אל המוקד ההומניטרי. איתן אחד היה שם, הבטיח לבדוק ולחזור. אולי בדק אבל לא חזר. בהזדמנות זו יותר לי לחזור על המלצתה של איבון מ. להתעלם מקיומו של עלה התאנה הזה שאינו מתיימר אפילו לכסות את ערוות הכיבוש ורק חברות הסלולריות יוצאות נשכרות מקיומו. בינתיים,בעורף, ערכו סילביה, עדי וחנה ב. טלפונים רבים אחרים אל כל מי שאפשר להעלות על הדעת מאלוף הפיקוד, המח”ט, עיתונאים וחברי כנסת. כולם כולם הבטיחו שיעזרו ויבדקו ויטפלו, וכולם כולם טייחו ולא עשו דבר כי בישראל הצבא הוא המלך. אבל הבטחות היו בשפע.בינתיים בחזית נשמעה המשך גרסת הצבא: מחפשים מחבל מתאבד הנמצא בדרכו לישראל. לא ידוע עדיין אם זהו גבר או אשה או ילד ועל כן המעבר סגור. “אף אחד לא עובר!!!” ושוב ושוב “אף אחד לא עובר!!!” בכל זאת הצלחנו להפנות את תשומת לב 4 החיילים שעמדו שם, לכמה נשים בהריון גבוה ולאמהות שהשאירו ילדים קטנים בבית, והמאושרים הללו הורשו לעבור לביתם הנמצא פחות או יותר מעבר לכביש. גם קיבלנו הבטחה קטנה: עוד מעט, ממש עוד מעט יבוא המפקד והוא יפתור את הבעיה. בשעה זו היו שם בערך כ-100 בעיות אנושיות.אללי, כעבור שעה לערך אכן בא המפקד, סרן, יחד עם תגבורת והתברר שהוא אטום וכוחני הרבה יותר מפיקודיו. הוא הרבה לנופף ברובהו לצעוק את ה”אירג’ע לווארע” ודאג מאוד למשמעת, דהיינו “שכולם יעמדו מאחורי הסוללה”. במשך שעות נמשכה תנועת הגל האנושי. כל הפלסטינים המחכים נסוגים אחורנית, החיילים תופסים מרחק ואז אחרי כמה דקות מתחיל הגל לנוע בכיוון ההפוך, לעבר היציאה. החיילים צועקים, מנופפים, מאיימים בירי גז מדמיע, והגל שוב נסוג, עוד. עוד. עוד. וחוזר חלילה. וכל הזמן הזה אף אחד לא עובר (להוציא בעלי תעודת זהות כחולה ורופאים). נשים זקנות וכבדות מחפשות פינת צל, ילדים קטנים, חולים, כולם. אף אחד לא עובר. בצהריים מספר לי אחד הקצינים כי המצב בבית לחם מתוח וכי “כנראה עוד מעט ייכנסו טנקים לבית לחם”. עוד מעט? ואני חשבתי שהפלישה לבית לחם התחילה הבוקר!!במשך הזמן הזה מתברר שזה לא כתר, זה סגר. וגם שהוא נאכף החל מהבוקר. אהה. אם כך לא מאתמול בערב? לא. מהבוקר ו”הם יודעים טוב מאוד שיש סגר. אל תהיו תמימות”.- מה העניינים בבית לחם שאלתי אנשים רבים שהמשיכו להגיע אל המעבר. שום דבר. רגיל, אמרו לי. יש טנקים ברחובות?לא. הכל רגיל. אבל בינתיים סגרו גם את המחסום בואדי נאר.ואז נשמעת הבשורה כי “כבר קבלנו אישור על כך שהמתאבד (???) הוא גבר. עוד שעה נתחיל להעביר את הנשים”.אז למה לחכות? תעבירו עכשיו.לא. עוד לא קיבלנו אישור.אחר כך מתברר שלא היתה שום הודעה כזאת, לא ידוע אם המתאבד (???) הוא גבר , אין טנקים ברחובות בית לחם וכל העניין הוא שוב ושוב התעללות בבני אדם. יכולתי לסיים כאן כי חזרנו הביתה בשעה 16:00, והמחסום עדיין היה סגור ואיש לא עבר. אבל פטור בלא כלום אי אפשר וחבל שלא תיהנו גם אתן מפניני הגזענות שהפיקו החיילים לנוכח המוני המחכים המצטופפים מאחורי סוללת העפר, ככל שעבר הזמן, גברה העייפות ועלו הטמפרטורות:”ואללה, הייתי דוחף להם גז בתחת. גז זה מה שהם מבינים””תגידו, אתם לא מבינים עברית? אחורה, אחורה”!!”איזה עם מפגר. לך תעשה אתם משא ומתן””אני אומר לך, צריך לחסל את כולם ולהתחיל מההתחלה””כל יום צריך לעשות מעצר. כל יום”ואחרון אחרון לא חביב אבל לעומת זה די אידיוטי: “זה נשים לזכויות האדם? זה נשים לזכויות השאהידים”.