מחסומים פנימיים דרום הר חברון יום רביעי ה17.3. בוקרצופות : יעל צ’, חגית ב’ , צפרירה א’ יצאנו מצומת שוקת ב06:30 , אין מחסומים ניידים לא בפניה לכוון כביש 60 הישן – ההתנחלויות – טנא עומרים ואשכולות. את מחסום שמעה – רק למכוניות- עברנו בלי בעיות. צומת אל פאוור- דורה – נקודה 123. המוניות עוברות מצד לצד ללא בעיות ולא נראו מכוניות של הצבא. הפילבוקס נראה ריק. הגענו לצומת הכבשים – נקודה 140, בני נעים (הרבה שמות לחסימה אחת )בשעה 0650. במקום נמצא כבר רכב האמר של הצבא. מתוך הטרנזיט וגם בירידה שלנו מהטרנזיט אנחנו מבחינות בתנועה חופשית של הפלשתינאים מצד לצד – תלמידות בתלבושת אחידה , פועלים ועוברי אורח . החיילים חילי גדוד לביא בפיקודו של סמל יוני (בררנו אחר כך את שמו) בשנייה שהם מבחינים בנו עוצרים את מעבר הפלשתינאים. התרחקנו משם מרחק ראיה של כמאה מטר וראינו שברגע שאנחנו מתרחקות החיילים מאפשרים לפלשתינאים לעבור. התחלנו ב”מסע” טלפונים. הראשון היה ללשכת מח”ט חברון סיפרנו על האירוע והעבירו אותנו אל המבצעים. במבצעים דיברנו עם חיילת שאמרה שתטפל בעניין. טלפון שני היה לדובר של תא”ל אייזנקוט מפקד אוגדת יו”ש – אבשה – לא ענה. טלפון שלישי לכרמלה מנשה (הכתבת הצבאית של קול ישראל שענתה בחביבות ובאהדה) היא אמרה שהיא תנסה לטפל בעניין דובר אחר של תא”ל אייזנקוט – יוני יוני אמר שהוא יטפל בנושא. טלפון רביעי היה לדן גולדנבלט העוזר הפרלמנטרי של ח”כ רומן ברופמן – במשך הזמן הזה שיחקנו “חתול ועכבר” עם החיילים – נסענו על הכביש וחצינו את הצומת – כל פעם שהם ראו את הטרנזיט הם עצרו את מעבר הפלשתינאים – כל פעם שהתרחקנו נתנו לפלשתינאים לעבור. כל זאת מבלי להחליף עם החיילים מילה. נעצרנו שוב כמאה מטר מהמערב וההאמר בנסיעה אדנותית ומעלת אבק הגיע אלינו וביקש מאיתנו לנסוע משם כי כך הוא לא יכול להגן עלינו . השבנו לו שאנחנו לוקחות את האחריות על עצמנו (ובין כה וכה צעירות כבר לא נמות –סתתתם). ושוב בסיבוב הוא התרחק אל עבר הצומת. בינתיים דן גולדנבלט חזר אלינו באומרו שהואבירר עם דרגי הצבא היותר גבוהים ואין שום מניעה לעמידתנו שם. אנחנו חזרנו אל המבצעים של החטיבה אל ורד – שאמרה לנו שאין שום מניעה לעמידתנו שם והיא תיתן הוראה לחיילים בהאמר. חזרנו לצומת ושוב – עצירת מעבר הפלשתינאים. חזרנו בטלפון ליוני – וגם הוא אמר שאין שום מניעה אך שלוקח זמן לפקודות לרדת לשטח. ואז דיברנו עם החיילים. החיל איתי נראה נבוך – והסמל יוני הקשוח ביקש מאיתנו ללכת ולא נתן לפלשתינאים לעבור. נסענו משם . בדרך דיברנו שוב עם ורד ואמרנו לה שמחר יוצא צוות נוסף שלנו למחסום ושיש לה זמן להוריד את ההנחיות לשטח עד מחר. שעה ורבע שיחקנו עם החיילים את המשחק – בעקבות סיפורים ששמענו על חסימה שיש ליד הכפר רמאדין נסענו לשם. הכפר מאדין נמצא על הכביש הישן לחברון. הכביש שעובר דרך דהריה – גם זה כביש “אפרטהייד”. אין מעבר למכוניות פלשתינאיות . כל הפניות אל הכביש חסומות באבנים או בתלוליות עפר (הבולדוזרים עובדים קשה) את כביש 60 הראשי מרחיבים !! כמה כספים מבוזבזים להנצחת הכיבוש!! לא היו שם ניידות של משמר הגבול או חיילים. הפניה אל דהריה חסומה. הפועלים שרוצים לצאת מדהריה לעבוד – עוברים או על הגבעות מסביב או דרך תרקומיא. כואב הלב לראות את השרירותיות ואת חוסר התכלית של הכיבוש . רשמה חגית ב’