בקשנו לבקר בבורקה כיון שקראנו על הבעיות של העיירה וכיון שחברותינו לא בקרו שם תקופה ארוכה.

ביקור במשתלה ­­-  קונות שתילים  ומתיישבות להאזין לסיפורים שתמיד שופעים. הפעם ידידנו משתף אותנו בחוויה טראומטית שעבר לפני כארבעה שבועות.  אנשי חברת האבטחה במחסום קלקיליה החליטו שיש מטען חבלה במכוניתו.  כל מי שמכיר אותו כמונו יודע שזה לא יתכן. רק טוב האיש הזה יודע לעשות. ארבעה  מאבטחים גררו אותו, על הרצפה קללו ובעטו בו. הוא הוצמד לקיר עם רגלים פסוקות וידיים מורמות צמודות לקיר. הם דרכו נשק וכיוונו אותו אליו.  הבחור היה בשוק,  העלבון היה בלתי נסבל. צעירי חברת האבטחה גרועים מחיות, בוחרים באדם תמים, מעלילים  עליו עלילה  ולפני בדיקה מתחילה ההתעללות הפיזית והנפשית.  הגיעו שוטרים, בדקו, לא מצאו כלום, התנצלו ושחררו. הטראומה עדין טרייה.

הצבא נכנס לקלקיליה כמעט כל ערב אבל  בדרך כלל  די שקט.  מידי פעם ישנם חיכוכים. לפני שבוע עצרו ילד שזרק זיקוק כאילו שאיים על ישראל. בסך הכול  הילד שיחק בצעצוע אבל חיילנו לא מחמיצים הזדמנות  להתעלל בילד.

ומשהו חיובי –  יש סיכוי שמחסום חבלה יפתח לאחר חג הקורבן.

המשכנו לכיוון נבי אליאס. הכניסה סגורה עם המחסום הצהוב.  נסענו  מזרחה ונכנסנו מהכניסה  המזרחית.

פגשנו את ידידנו מעזון ואת אישתו בנבי אליאס. לראשונה מזה זמן רב ראינו חיוכים על פניהם. המכונית שלנו הייתה עמוסה בחבילות, בחלקן היו מוצרי  מזון  יבש  שקנינו עבורם,  ובחלקם צעצועים  – מתנות לילדים לחג הקורבן המתקרב, ובגדים לרוב.

בדרך  שיירות של מכוניות עושות דרכן לקלקיליה לקניות לחג הקורבן  – איד אל אד’חא החל השנה מיום ראשון (16.6) עד יום רביעי (19.6)

לפקקים אחראי  הצבא שהחליט לעצור רכבים לבדיקה.  כך גם בכניסה לשכם. רבות מהמכוניות היו עם מספר צהוב של ערביי ישראל.

אלה שמקיימים את החג בביתם  מקימים טקס דומה לזה הנהוג במכה שעיקרו הקרבת טלה והכנתו לסעודה. ראינו בדרך  טלה תלוי על אנקול לאחר שהסירו את עורו.

הכניסה הראשית לעיירה בורקה סגורה מאז ה-7.10.  מוסטפה מוצא דרך עוקפת .

בדרך  אנדרטה עם שמות הפלסטינים שנהרגו  בידי כוחות הכובש.  

במועצת בורקה –  אנחנו מבקשים לשמוע על בעיות והם אומרים שיש בעיות כל יום. בימים המתנחלים מטרידים ובלילות הצבא.  הם מספרים שבקרה אותם אורחת מחו”ל ואמרה להם: לא טוב לכם תעברו למקום אחר, מצרים, ירדן….

הכפר נמצא חלקו בשטח B וחלקו בשטח C.  גרים בו כ-5,500 תושבים.

ב-1978 נתפסו  אדמות העיירה לצרכים צבאיים, הוקמה היאחזות שמאוחר יותר הפכה להתנחלות חומש. היתה פנייה לבג”צ,  בוטלו צווי תפיסת האדמות והחל מ-2013 יכולים בעלי הקרקעות  לעבד את אדמותיהם על פי חוק. אבל נערי הגבעות לא עזבו את חומש ולא מאפשרים לפלסטינים להגיע לשטחים שלהם.  לפני מספר ימים ירדו החוליגנים מחומש אל בורקה שרפו 2 בתים ודיר ולפני 10 ימים שרפו את כל החיטה בשדות ומספר מכוניות. מצבם קשה. הם אומרים שכולם מדברים אבל לא עושים דבר. הם לא מבינים איך במעצמה חזקה כמו ישראל לא מצליחים להתגבר על הקיצוניים.  איך זה שהצבא מגן על המתנחלים ולא עליהם.

כשצעירי העיירה עושים משהו הצבא מיד מגיע ותופס אותם, כשמתנחלים פורעים הצבא לא עושה שום מאמץ לתפוס אותם.

חברי שלום עכשיו הגיעו לתמוך בהם וחיילים מיהרו להגיע ולתקוף אותם.

רק אתמול מתנחלים זרקו על אנשים אבקה מרעילה. מספר מתושבי בורקה שאבדו את הכרתם, נלקחו לטיפול בבית חולים.

וכך זה כל יום ואין מושיע והם חסרי אונים ואנחנו כל כך  מתביישות.