כל הדרך מלאה בחצבים פורחים וכששוכחים לרגע למה באנו ומרגישים את ניחוח הסתיו באויר – ממש בא להתפייט.

הגענו למחסום בית איבא בשעה 15.00

 התור זריז וללא מעוכבים, והכל בזכות הראמאדן

אלישבע פוגשת את הקליינט שלה-תאונת עבודה, בטוח לאומי נתניה, טפסים ויפויי כח – מסירה וחתימה ועם חיוך טוב הכל יסתדר.

שיחה עם המת"ק, מצטרף גם סג"מ א' מפקד המחסום ובסך הכל אוירה נינוחה ענינית ותרבותית.

עזבנו בשעה 15.30 לכיוון צומת ג'ית

אנו מגיעים בעקבות מידע מוקדם שהגיע אלינו לאיזור הבית הורוד כדי לראות מה עם השלט בהתנחלות שבות  עמי.

מול הבית הורוד עצרנו ומולנו יוצא טרנזיט של נגררי סולו – הנהג מסתכל עלינו במבט מלא בוז ונוסע בחריקה לדרכו.

אלישבע יורדת מהרכב -הולכת לכיוונם ומדווחת מהשטח:

ההתנחלות מחולקת לשניים – בקרבת הכביש מאחז בנות, ובואדי
נמצא מאחז הבנים. מן המרחק שעד אליו חשבנו שהגיוני להתקרב – לא ראינו דיר.
הרבה סמרטוטים מקיפים את הריכוז. לא היה ניתן להבחין ביניהם –

סוף ציטוט אלישבע.

תמה משמרתנו ואנו  בדרכנו חזרה.