בדרך לבית איבא אנו נכנסות למחסום קלקיליה.

14.00 קלקיליה. אין תור לפני המחסום בכניסה לעיר, אבל מי שעובר את המחסום עומד בתור ארוך פנימי של העיר: מְזַפּטִים את הכביש מצידו השני של המחסום. התנועה שם מתעכבת, ובכל זאת יש תזוזה.

14.15 מצטבר תור כי החייל "שכח" לתת סימן. כשמזכירים לו – התנועה חוזרת לזרום.

אנו ממשיכות בדרכנו.

14.25 עזון. אין מחסום.

14.40 הבית הבודד על הגבעה – מולו וקצת צפונה לו מתנחלים הקימו מעין מחנה קיץ. נוכחותם מאיימת על הבית הנטוש.  מהבית אמנם סלקו אותם, אבל לא מכאן. המחנה כבר הפך לקֶבַע.

14.45 ג'ית.  הכניסה לכפר חופשית. המחסום ריק לגמרי. התנועה זורמת כאילו לא היה כאן אף פעם מחסום.

14.55 בית איבא. אין תור מכוניות בכניסה לעיר, גם לא ביציאה ממנה.

במחסום להולכי הרגל – בכניסה כ 15 איש, אבל הם נבדקים מהר, רק על תעודותיהם.

בסככה (ביציאה משכם) בסך הכל כ 10 אנשים. קרוסלה אחת עובדת. התור "ההומניטרי" ריק. מדי פעם עובר שם אדם, כמעט ללא בדיקה.  אין מעוכבים.

שוחחנו עם סטודנט. לדבריו, באופן רשמי הלימודים התחילו כבר ביום א' (17.8.08), אבל היום התחילו למעשה. (מעניין איך תהיה הצפיפות מחר).

15.00 בסככה כ 20 איש. משום מה יש הפסקה בבדיקה.

מידיבוס עם נוסעים עוצר לבדיקה, אך אחרי דקה עובר ללא בדיקה כלל.  

15.05. הכל ריק, רק בסככה נשארו כמה אנשים והתור מתקדם במהירות.

אמבולנס עוצר לבדיקה, אך עובר ללא בדיקה.

15.10 הסככה קצת מתמלאת. תמי משוחחת עם ת' מהמת"ק. הקרוסלה השנייה נפתחת.

בתור ההומניטרי – שני בחורים צעירים, כל אחד נושא בזרועותיו תינוקת מכוסה בורוד. אחריהם – האם.

ביקשתי רשות לצלם אותם, אך האם סרבה בחיוך.

15.20 אשה מכוסה כולה בשחור, רק העיניים גלויות. מעבירים אותה ללא כל בדיקה. (אולי מכירים אותה).

תנועת כלי הרכב זורמת משני הכיוונים.

אנו סופרות כמה חיילים יש במחסום הריק: סך הכל 13 אנשי צבא (כולל מ"צ, מת"ק וכיו"ב).

המפקד מתלוצץ איתנו ושואל (בקריצה שבהבנה): "אולי תביאו לנו עוגיות? לפחות ארטיקים!…"

אנו עוזבות לכיוון ענבתא.