16:00 – מחסום שבי שומרון. השער פתוח 12 שעות ביממה (06:00-18:00). משמח לראות הרבה מכוניות נוסעות בכביש שהיה חסום מיולי 2005. מצער לדעת שסוגרים את השער ל-12 שעות ועוד כל כך מוקדם. וויליאם מצלם את החומה לאורך הכביש משני צידיה: בצד הפלסטיני היא בטון אפור, בצד ההתנחלותי היא מצופה אבן בחלקים וצבועה בצבעי כחול-ירוק אופטימיים.

16:30 – מחסום בית-איבא. המון מוניות, תור ארוך (17 בכניסה) ולפחות 10 ביציאה בהמתנה. הגענו בדיוק כאשר חודש המעבר במחסום לאחר 20 דקות של הפסקת חיים עקב חפץ חשוד (שפוצץ). לפחות 600 אנשים ממתינים ביציאה: כ-200 בכל אחד משלושת התורים, כולל התור הצדדי. התור נמשך לאורך כל הסככה, אנשים דחוסים, מזיעים ועצבנים.

למרות שמסתובבים בשעה זו לפחות 30 חיילים, איננו רואים כי יש התארגנות מיוחדת למאמץ בדיקות שיקצר את התור הארוך שנוצר בגלל הפסקת החיים. גם כך בימי חמישי אחה"צ התור מאוד ארוך, בגלל ששבוע הלימודים מסתיים עתה ביום חמישי ולא ביום רביעי כפי שהיה בשנים שעברו, והרבה סטודנטים נוסעים לסוף השבוע הביתה.

ניסיון לבקש מהמפקד להיערך עם יותר חיילים לבדיקת היוצאים מסתיים בהזמנת משטרה.

כרגיל במצבים כאלה, דאגת החיילים מופנית לתרגילי סדר. בכל זאת לאחר התארגנות של כ-20 דקות אנו רואים כי חייל נוסף בודק תיקים (הכל על הרצפה, עד הגרב האחרונה. באותה שעה נכנסת משאית עמוסת חול והחיילים בקושי מעיפים מבט באישורים של הנהג).

בדיקת מטלטלין על העגלות מתבצעת בדקדקנות, כל חפץ ישן ומשומש נפרק לצורך טרטור, כי החייל רק מעיף מבט, בדיקת משאיות – אין אפילו מראית עין של בדיקת תכולה.

שני חיילים פותחים בריצה לעבר קבוצת צעירים שמחליטים לוותר על החוויה של עמידה בת שעתיים ומשהו בתור המיוזע. קבוצה גדולה מצליחה לחמוק אך שלושה נתפסים ומוכנסים למכלאה. וכל העת לפחות חייל אחד נמצא בשמירה עלינו שלא נעבור במילימטר את הקו הלבן. אכן חלוקת מאמץ הגיונית. 17:15 – בלב כבד אנו עוזבים את המחסום כאשר בתור הולכי הרגל עוד כ- 200 ממתינים. אנשים יוצאים מהתור רטובים לגמרי.

17:40 – צומת ג'ית ללא מחסום.

אין מחסומים על הכביש המקשר את כביש 55 לכביש 5.

ליד הכפר זאוויה, באוהל על כביש 5 שני פלסטינים מעוכבים. איננו יכולים לעצור.

שער שומרון – בדיקת תעודות זהות + פתיחת תא-מטען. תור המתנחלים סגור.

סוף