נסענו דרך שער אליהו לכיוון דיר שאראף. עברנו את נבי אליאס ועזון. על פסגת ההר – ביתו של משה זר, אשר אינו מאפשר לבעלים הפלסטינים של העצים מסביב לבית להתקרב ולטפל בהם.

בכפר ג'ינסאפוט, בצד ימין, סימן חיובי: אנשים בונים בתים. ברוב המקומות ערמות זבל המעידים על חוסר מודעות מצד מי שמשאיר זבל ומי שאינו חש צורך לפנותו.

כאשר אנו מתקרבים לקדומים, נזכרים בדניאלה וייס וכנופיות תג מחיר.

הכביש שלפנינו מוביל לשכם ומראה שלטי A גדולים ואדומים.

משמאל מטעים חדשים ויפים של עצי זית כבני חמש שנים.

מספר אבנים לצידי הדרך נשארו להעיד על מחסום ענק כפי שעליה זוכרת.

מחסום בית איבא נבנה פעמיים ולאחר מכן פורק בין לילה. הפועלים הפלסטינים עמדו בשמש ובגשם ממתינים לבדיקה ולמעבר כשהחלק המקורה נבנה מאוחר יותר. האבנים מזכירים שכאן כמו במקומות אחרים, הם אינם צריכים לעמוד בתור בדרך לעבודה וחזרה.

למטה יותר, דחפורים חופרים מחצבה בשני צידי הכביש. עובדים אחרים מכינים לוחות עבור וילות ובתי קברות.

הגענו לדיר שאראף. ראינו שלוש חנויות רהיטים, קצביה ומינימרקט שמציגים את תוצרתם. נעצרנו לדבר עם בעל המינימרקט, ג'מל, שחייך אל עליה, חברה ותיקה, כאשר נכנסה לחנות.

ג'מל סיפר לעליה על ארוע שקרה לאחרונה. לפני זמן מה, הוא ועוד מספר בעלי עסקים התקינו מצלמות אבטחה מחוץ לחנויותיהם על מנת להישמר מגניבות. לפני כחודש, אנשי צבא באו לעסק שלו ודרשו לקבל את המצלמות. ג'מל ואנשי העסקים האחרים נענו לדרישה ושיתפו פעולה בדרכי שלום. אנשי הצבא החרימו את המצלמות ללא כל הסבר או פיצוי וטרם החזירו אותם

קצת הלאה, שלט מודיע שביזרייה הוא כביש שנבנה בעזרת מימון אמריקאי.

במחסום שבי שומרון, ג'יפ צבאי ממתין. החיילים אינם עוצרים רכבים עוברים. כשעברנו את הקיר הגדול של המושב, ראינו ג'יפ נוסף של משמר הגבול, חונה.

ליד ענבתא שלט נוסף עם A אדומה. גם כאן הורד המחסום. עליה נזכרת שהיה פעם שער ברזל צהוב ונעול כאן. אנשים היו מגיעים במונית לצד אחד של השער וחוצים לצד השני ושם עולים על מונית שניה. כאשר הגיעו האמבולנסים היה צריך להעביר אלונקה עם החולה לצד השני ולאמבולנס נוסף. לפני 4 שנים מחסומים אלו פורקו בין לילה ללא הודעה מוקדמת.

במחסום שער אפרים אין בעיות לאלו הנוסעים לבתי החולים. אנשי עסקים עוברים מוקדם בבוקר וכן אחרי הצהרים.