הגענו לבית איבא בשעה 14.30 המחסום נראה שומם, מעט אנשים מכוון שכם, 2 מעוכבים.

במעבר פגשנו שני משקיפים מארגון כנסיות העולמיות (תכנית אוקומונית לליווי בפלסטין וישראל- כך רשום ע"ג כרטיסי הבקור שלהם)

 מפינלנד ושוודיה. סיפרו לנו שהיו עדים להתנכלות לנשות ווטש מצד החיילים בשבוע החולף כשמפקד המחסום ביקש מהם לסגת עד לכיוון בית הקפה באמתלה שהן מפריעות.

צפינו במילואימניק ששלט ירוק צמוד לחזהו, מתנה מנשות כחול לבן הנדיבות שנתנו לו בצירוף ממתקים ושתיה, ולדבריו גם חוברת הדרכה עם הוראות איך לנהוג עם "נשים כמוך ממחסום ווטש" . מענין.

בשעה 14.45 הגיעה משמרת חיילים חדשה ובינתים התור מתעכב כיון שכולם עסוקים.

בשעה 15.00 נצפו לכיוון שכם 8-10 משאיות ומכוניות – מחכות כחצי שעה עד לבדיקה. התור ההומניטרי זוחל בעצלתים עקב חילופי המשמרות.

שני המעוכבים שוחררו.

לחייל שעמד עם הנשק דרוך וקנה מכוון כלפי התור אמרתי שזה מפחיד אותי והוא ענה בחיוך שככה צריך.

בשעה 15.45 נוצר פקק עצום בצומת מכל הכיוונים כיון שמשאית גדולה שלנהגה אין אישור נאלצת לחזור כלעומת שבאה ולהחליף נהג, צפינו בנהג החדש שעובר במהירות וללא בעיות .

עזבנו בשעה 16.30

לקחנו איתנו טרמפ לענבתא את המשקיפים הסקנדינבים.

ענבתא 16.30 – 17.00

אין אנשים מלבד מוכר הקפה שקיבל מאיתנו חבילות בגדים וסיפר שאשתו חולה בסרטן.

נפרדנו מהמשקיפים שביקשו שנשות ווטש יתנו הדרכה למחזור החדש שלהם שאמור להגיע בשבוע הבא.

סוף