בית איבא-ענבתא, יום ב’, 2.5.05, אחה”צ משקיפות: הגר ק’, יונה א’, דפנה ב’ (רשמה) בבית איבא, משמרת משמרת שקטה, ללא אירועים חריגים, סגירת המחסום – 19:30, עם הבטחה להעביר לאחר הזהרה גם מאוחר יותר.בענבתא – מחסום פתע קשה, עשרות מכוניות ממתינות בין שעה וחצי לשלוש.בית איבא 14:45 תנועה דלילה של עוברים, אך מדי פעם מגיע גל של אנשים (לא יותר מ-20-30). המעבר מהיר למדי (יותר בגלל מיעוט האנשים מאשר בגלל יעילות החיילים).מעוכב אחד, אזרח ישראלי, נמצא בהגיענו כשעה. קצין המת”ק א’, אמר לנו שהזמין משטרה. הבחור סיפר שהוא נכנס לשכם הבוקר, לא בדקו את תעודותיו ולכן לא ידע שאסור (אגב, השלט האוסר על כניסת ישראלים נמצא מעבר לכביש, והנכנסים לא רואים אותו ואינם ערים לקיומו). הוא הלך לשכם כי מישהו שם חייב לו 200,000 ש”ח והוא הלך לחפש אותו. ניסינו להסביר לא’ אבל הוא אמר “שיסביר למשטרה, כשתגיע”. ב-15:45 באים לקחת את א’ אבל לפני שהוא עוזב הוא אומר שביקש ממפקד המחסום י’ שאם המשטרה לא תגיע עוד 10 דק’ – שישחרר את המעוכב. ואכן, 10 דק’ מאוחר יותר, לפני שהספקנו להתערב, י’ שיחרר את המעוכב. חמש דק’ מאוחר יותר הגיעה המשטרה לקחת את המעוכב, שכבר נסע לדרכו.מפקד המחסום י’ קשוב ומתנהג בנימוס ובאנושיות לבעיות שצצות פה ושם. דיברנו אתו על שעת סגירת המחסום והוא אמר שהוראותיו הן 23:00 לכניסה לשכם, ו-19:30 ליציאה ממנה.שתי חיילות עוינות בודקות את היוצאים משכם, אחת אינה מדברת, והשנייה מדברת בגסות אל העוברים. התלוננו עליה בפני י’.17:00 – קריאה מיהודית א’ שנתקלה בדרכה במחסום פתע עם טור ארוך של ממתינים בענבתא ואנחנו נוסעות לשם. היא מודיעה לנו שיש גם מחסום פתע עם פקק בצומת ג’ית, אך המצב בענבתא גרוע יותר.17:20 – מחסום פתע ממערב לדיר שאראף (ליד הפנייה למתנחלים בלבד לשבי שומרון). 20 מכוניות, שני מעוכבים. אנו עוצרות ל-10 דק’, שבמהלכן טור המכוניות מתקצר מאוד ואחד המעוכבים משוחרר (בדרכנו חזרה, ב-19:15, המחסום כבר לא נמצא).19:30 ענבתא – 13 מכוניות לכיוון שכם, כ-30 מכוניות בכיוון ההפוך. שישה חיילים + שוטר בודקים בקצב אטי שאפשר להשתגע. פעם מכונית מפה ופעם מפה, וביניהן הפסקות.השוט נתן דו”ח למכונית של ערבים ישראלים משום שהיא עקפה את טור הממתינים. שאלתי אותו אם גם למתנחלים או ליהודים נותנים דו”ח בכל פעם שהם עוקפים את הפלסטינים הממתינים במחסומים ובמחסומי הפתע והוא אמר שכן. בטח ! אנחנו רואות את זה כל הזמן !טלפונים לרמת”ק ומת”ק טול כרם לא נענים. אין לנו טלפונים של האזור, אבל צלצלנו למוקד ההומניטרי. התשובה: “זה מחסום ביטחוני !” ואמירתי: “מזה אני מבינה שכל היתר אינם ביטחוניים ואפשר להוריד אותם”, נענתה בגמגום…. אמרו שיטפלו ויחזרו אלי. כלום. אחרי שעה וחצי חזרתי וצלצלתי, שוב – “מחסום ביטחוני” ויטפלו.נוכחותנו, ובעיקר החן של הגר, גרמו לבדיקה קצת יותר יעילה, כאשר בודקים בו-זמנית משני הצדדים עם פחות הפסקות, אבל בגלל הלחץ של שעת הערב, כאשר אנשים רבים מנסים לחזור לבתיהם, הטור נשאר ארוך כשהיה. האנשים אמרו שהם ממתינים בין שעה וחצי לשלוש שעות !מפקד המחסום לא אהב את הערכת הזמן הזו והחל לשאול כל נהג, “כמה זמן אתה עומד כאן”. והם, מה הם יגידו שלא ירגיז אותו ? אמרו חצי שעה, ואחר כך לחשו לנו: שעה וחצי, שעתיים.הוא גם הסביר לנו שכאן זה הארץ שלנו, ושהגבעות האלה שלנו, ושהפלסטינים מבינים רק כוח, ושככה צריך… התפתח ויכוח, וחלק מהחיילים הקשיבו, ונראה שאולי הפנימו חלק ממה שהיה לנו לומר. הלוואי…19:00 – עזבנו, אבל נראה שהמחסום יישאר שם עוד זמן רב, כי שמענו את המפקד מזמין אוכל לחייליו. נקרע הלב לחשוב על כל האנשים, עם תינוקות וילדים, שימתינו שם עוד שעות ארוכות, וזאת לאחר שעברו כבר שורה של מחסומים ומחסומי פתע עד לשם…בית איבא – 19:15 – חזרנו רק לבדוק אם המחסום פתוח, והוא אכן פתוח לשני הכיוונים, אם כי מכיוון שכם אין אנשים (מלבד סטודנט מג’נין שאומר שהיום המחסום היה חפיף, אבל אתמול…). הפלסטינים כנראה “למדו”… מפקד המחסום הבטיח לנו שגם אם יגיעו לאחר 19:30 הוא יסביר להם שעליהם להגיע מוקדם יותר, אבל ייתן להם לעבור. הסברנו לו שאף אחד הרי לא רוצה לנוע בכבישים בשעת לילה, אבל לפעמים הנסיבות מאלצות אנשים לצאת מאוחר יותר, ושיבין… לפי איך שהיה במשך כל המשמרת, נראה לי שיעמוד בדיבורו… אינשאללה…