בית איבא-ענבתא, יום ה’, 16.6.05, אחה”צ משקיפות: קרין ל’, רוני ק’ (מדווחת) תמצית: משמרת ללא אירועים חריגים של ממש. כמו בימים האחרונים, מרכז הכובד עברלצומת תפוח, לענבתא ולשאר מחסומי הדרכים.ענבתא 15:20 טור איסופי של כלי רכב; מעט יחסית בכיוון הנגדי. בתווך – רכב צבאי ובו קבוצת חיילים, בחוץ המפקד ועוד חייל. כשהמפקד רואה אותנו הוא מורה לחיילים שלא לדבר אתנו. קשה לומר שהתרגשנו.הרצנו טלפונים (לקמיל ממת”ק טול כרם השארנו הודעה במשיבון; למפקדת האוגדה, שם העבירו אותנו לאורי הדובר, שחזר על טענות חבוטות: התרעות, כוח אדם – אנחנו חשבנו לתומנו שראינו די חיילים חסרי מעש בתוך הרכב – ועוד). נזכרנו איך לפני כמה חודשים הוסר כאן השער הצהוב שחסם את הכביש, ברוב טקס, ולנוכח מה שמתרחש כאן באחרונה, כשמאוכלוסייה שלמה נשלל חופש התנועה, שאלנו את השאלה הבלתי נמנעת: האם המצב לא היה טוב יותר קודם??15:40 מתחילה איזו תזוזה.15:45 המקום מתרוקן.בית איבא שינוי פיזי במחסום: עמדת הבדיקה של כלי הרכב היוצאים הוזזה ממקומה ליד המחסום עצמו,וכעת היא נמצאת בצומת קוצ’ין.16:25 תנועה דלילה יחסית של אנשים במחסום. הבדיקות מהירות וכך יהיה לכל אורך המשמרת.מאחר שכך, החיילים – שעומדים לעזוב בימים הקרובים – מגלים בנו עניין ושואלים שאלות.17:00 צעיר כבן 20, בחולצה אדומה, נשלח לסככה. לדברי החיילים, בתיקו נמצאו מדי צה”ל.הצעיר, ששוחרר כעבור שעה קלה, היה המעוכב היחיד במשמרת.17:20 אנחנו הולכות לאזור המוניות.17:45 בצומת קוצ’ין: רכב ובו שני רופאים מבית החולים בקלקיליה, שמועסקים על ידי סוכנות הפליטים של האו”ם, מעוכבים בכניסה לשכם. ברשותם תעודות מתאימות, אלא מאי? לרכבם אין רישום, או סימון “מתאים”, כלומר סתם לוחית זיהוי זרה. מבוכה: הרופאים מורשים לעבור, אך הרכב לא.כמובן גם הרופאים נבוכים מאוד – זוהי נסיעה שגרתית עבורם. כבר התכוננו להתקשר לדליה באסה, אך לבסוף, לאחר כמה דקות, הרכב הורשה לעבור. מכונית שנייה, גם היא עם שני רופאים, שבחזיתה היה מוטבע סמל של האו”ם, עברה מיד אחר כך ללא קושי.18:10 בדרכנו חזרה למחסום מתחילה מהומה מוזרה. שני אנשים רצים במין אמוק למחסום, אל אזור עמדות הבדיקה. החיילים מפרידים בכוח בין השניים: את הנרדף אוזקים ושולחים לסככה, את הרודף בחזרה לאזור המוניות. מסתבר שהאיש האזוק (האזיקים הורדו די מהר) מעורער, הסתבך בסכסוך עם נהגי מוניות, וכעת הוא חושש לחייו. במהלך השעה ויותר הבאה הוא נצמד לחיילים, מסרב לעזוב את המקום. מוצאו בעזון (ליד קלקיליה), אך הוא פוחד ללכת לאזור המוניות ומשם לקחת רכב הביתה; במקום זאת הוא רוצה להיכנס לשכם, אך אין לו שום תעודות והחיילים מסרבים. כך נמשכה הסיטואציה המוזרה הזו עד החושך, ואז, בלית ברירה, האיש עבר לשכם.19:00 מלבד האירוע הזה, ותנועה דלילה במחסום, שקט במחסום כבר זמן רב. אנחנו שואלות את החיילים מהי שעת הסגירה. תשובתם: “כשאין אור, ובמקרים מיוחדים עד מאוחר בלילה”.למעשה היינו הולכות כבר קודם אלמלא גלית ודפנה שהיו תקועות בתפוח.עזבנו לבסוף ב-20:00, והיה מעניין לראות איך אנשים, אמנם לא רבים, המשיכו כל העת להיכנס ולצאת.החיילים היו נינוחים והמעבר קל לגמרי.