בית איבא, יום ראשון, 01.01.06, בוקרמשקיפות: עדנה ק’, רחל מ’ (מדווחת)color=red>לפני שהגענו לבית איבא נעצרנו במחסום פתע שהונח בכביש כקילומטר לפני בית איבא. כ 100 אישה ואיש עמדו וחיכו לחיילים שיבדקו את התעודות שלהם ויתנו להם לעבור כדי שיעלו למוניות שתקחנה אותם משם אל מחסום בית איבא עצמו. מי שזכה למעבר מבין הגברים בגילאים של 15 עד 30 היו רק אלה שהיתה להם גם תעודת סטודנט. העמידה על הכביש התארכה מעבר לחצי שעה. בקשנו שיקציבו 2 חיילים לבדיקה. החיילים סרבו בטענה שדרוש חייל אחד להגנה על החייל הבודק. כי המחסום מסוכן. (אז למה בכל זאת הוא מכפיל את עצמו ב”מחסום-בת” ). הזעקנו קצין שיתן הוראה לקצר את משך הזמן. הקצין שהופיע הועיל לקיצור.לאחר חצי שעה נוספת המשכנו למחסום בית איבא עצמו כדי לבדוק מה קורה שם למאושרים שהצליחו להגיע אליו. בית איבאגם כאן היה תור של מעל 70 אנשים. בקשנו שיזרזו את הטיפול בעוברים. אמרנו שכולם כבר נבדקו לפני קילומטר במחסום הפתע שהושם בכביש. בסככת המעוכבים היו שני צעירים. אחד מהם נעצר שם כל פעם מכיון ששלוש הספרות האחרונות של התעודה שלו זהות לשלש הספרות האחרונות בתעודתו של אחד המבוקשים. הוא כבר מכיר את הנוהל. כבר ויתר על האפשרות שהחיילים שמכירים אותו יוותרו לו ויתנו לו לעבור. שעה לאחר שהגענו התור מתקצר וברגע אחד החיילים מעבירים את כולם מבלי לבדוק דבר. בין 100 ל 130 איש עוברים מבלי להיבדק כלל. איך זה ? “אנחנו מפעילים שיקול דעת”. ברצותם בודקים כל תיק וכל תינוק בשמיכתו וברצותם מעבירים את כל העוברים ושבים כעדר שווים. תור המכוניות מתנהל בצורה די מסודרת. הממתינים בו עוברים לאחר כ 15 דקות. החיילים במחסום לא מאפשרים לנו לעמוד ליד סככת המעוכבים. חילופי דברים ביננו לבין החייל האחראי בנסיון לסייע למעוכבים מבלי להעלות את חמתם של החיילים. מעוכב אחד נלקח לחקירה בביתנים שמאחורי המחסום. לא ברור לנו מה היה חטאו. החיילים לא מנדבים לנו פרטים. לאחר עוד כ 20 דקות בא ג’יפ ולקח אותו גם משם. התנועה השוקקת שהיתה בבוקר מידלדלת. שלוש וחצי שעות בבית איבא. עד מתי ?