ביקרנו הפעם בעיקר באזור הדמדומים בין שכונת רמות  לבין גבעת זאב בירושלים. יש שם 3 מובלעות שתושביהן נאלצים לנסוע למחסום קלנדיה המרוחק  כדי להגיע לשטח ישראל הנמצא ממש מולם. אנשים בעלי היתרי  עבודה או בעלי תעודות כחולות.  מטורף. כיוון שקשה מאוד להבין מה הולך באזור, צירפתי מפה. את המשמרת סיימנו במחסום הסחורות ביתוניא ומחסום הר אדר.  
 

00 :7 התחלנו מנבי סמואל, הכפר הקטן ליד קבר שמואל הנביא, הלא הוא נבי סמואל. הוא כלוא במרחב תפר בשטח ישראל, ושוכן בלב שמורת הר שמואל המוכרזת. אסור לבנות, אסור לנטוע, אסור לעבד. תושבים בעלי תעודה פלסטינית צריכים אישור לגור בביתם והיתר ייעודי לצאת ממנו לישראל. הם גם מנותקים מהגדה – במערב החומה מפרידה בינם לבין מובלעת ביר נבאללה, ובמזרח מן הכפרים הסמוכים בית איכסא, בידו, קטאנה ועוד. ראו ראו רקע.

הגענו למסדר הבוקר של בית הספר השוכן בקרוונים קטנים (תכנית לימוד של הרשות הפלסטינית), הכולל שירה והתעמלות. המנהל מספר על הקשיים, ובייחוד על מורה  הגרה בבית איכסא הסמוך, שנדרשת להגיע למחסום קלנדיה ומשם להיכנס חזרה בסיבוב של 360 מעלות לרמות ולנבי סמואל. המסלול הרשמי שלה מסומן במפה למטה. אפשרות שנייה היא לחצות בהיחבא מבית איכסא את הוואדי ברגל, לחצות גדר ולהגיע לנבי סמואל שממול. כל מה שהיא מבקשת זה אפשרות לקבל היתר לעבור במחסום אל-ג’יב שבו עוברים רק פועלים לגבעת זאב. היא תיסע אליו דרך כביש תחתי ולא תצטרך לעשות הקפה עצומה. בינתיים זה לא מסתדר. הבטחנו לבדוק כשישלחו פרטים. (רצ”ב תמונות). קראו הסבר לתסבוכת של  בית איכסא המבודדת.

חזרנו לכביש 436 מרמות לגבעת זאב, ופנינו בכביש הגישה לשעבר לכפר בידו, עכשיו מאחורי החומה. צילמנו את מחסום בידו הסגור. מתחת לכביש זה עובר כביש תחתי המוביל למובלעת ביר נבאללה. (ראו קווים חומים במפה העליונה). זוהי דרך היציאה לקלנדיה. יש גם מחסום פנימי מאויש באופן קבוע בין בית איכסא לבידו. הכניסה רק לתושבי בית איכסא. אם מגיע אורח, המארח חייב להגיע למחסום לערוב לזהות האורח.

מחסום בית איג’זא – פאתי גבעון החדשה: כאן, בפאתי ההתנחלות החדשה ששטחיה הם אדמות פלסטיניות שהוכרזו אדמות מדינה, פגשנו שני פועלים מבית איג’זא, שחזרו מעבודה לילית במנהרות אחד הכבישים בירושלים. הם הסבירו שהכפר שלהם היה תמיד  שוחר שלום ובעל קשרים רבים עם ישראלים באזור. בחיוך הסבירו שהדרישה לעיקוף של 24 ק”מ בערך כדי להיכנס לעבוד בישראל דרך מחסום קלנדיה היא פשוט בלתי אפשרית בשבילם. לא הבנו איך הם ממשיכים לחייך…

המשכנו לעוד מחסום חקלאי סגור מול הכפר בית דוקו. ממש מול שוכנת ההתרחבות של גבעת זאב הקרויה “אגן האיילות”. גם היא על אדמות שהוכרזו כאדמות מדינה. כולן שטחים מעובדים לשעבר של פלסטינים. 

חזרנו לכביש 436 והגענו למחסום הסחורות ביתוניא. שם קיבלנו הסבר על התנהלות המחסום שדרכו עוברות משאיות עמוסות סחורות בין ירושלים לרמאללה. הוא פתוח כל יום מ-7 בבוקר עד 16:30 . ועוברות בו 150 משאיות ביום, רובן מובילות סחורות לראמללה. המע”מ משולם לרשות או לישראל – לפי אזור המוצא.

כדי להשלים את משמרת “המסלולים המופרכים של תושבי אזור ירושלים” החלטנו לבקר במחסום הר אדר. לסבר את האוזן, הוא נמצא ממש מעבר לכפר בידו. וכל הפועלים שעוברים דרכו הם מאזור הכפרים הכלואים שצפינו בהם מרחוק. לא יאומן, אבל ליישוב השלוו והעשיר הזה מגיעים כל יום כ-1,500 עובדים! רק לעובדים בהר אדר מותר לעבור במחסום. כדי להגיע אליו היינו צריכים לצאת לכביש 1 (ירושלים-ת”א) , לרדת באבו גוש ולטפס דרך קריית ענבים. המחסום היה סגור בשעה זו. הוא נפתח לזמן קצר רק בבוקר להכניס פועלים ואחה”צ לפלוט אותם לכפרים הסמוכים. 

המסלולים האלה הם פיילוט דוגמה למדינה המצפה לנו אם יסופחו אזורי C. מדינה של כבישי אפרטהייד, גדרות, חומות, שטחים חקלאיים שנגזלו מהחקלאים, הפכו לאדמות מדינה וסופחו להתנחלויות מתנפחות. מדינת אפרטהייד רעה ומכוערת.