נסענו לכפר ת'לת ללמוד את הבעיות של החקלאים ולעביר למת"ק את דרישותיהם.

07:30  מחסום אליהו – התנועה זורמת. משמאל בעמדות הבידוק 5 רכבים של פלסטינים

בכניסה לעזון אין רכב צבאי אך יש רכבים פלסטינים רבים. מסתבר שהיתה תאונת דרכים

והגיעה המשטרה המקומית.

אנו פורקות חבילות בחנות של ז' וממשיכות דרומה.

08:00 קבענו פגישה בת'לת עם מ' ואתו אנו נוסעות למחסום  1262 היחיד שיש בכפר.              

                  שער ת'ולת             

זהו שער עונתי הנפתח מספר פעמים בשנה בתאום עם המת"ק. בעונת המסיק השער נפתח לחודש.

לפני בניית הגדרות וכביש המערכת כל האזור היה כרמי זיתים. לרבים מבני ת'לת יש כרמי זיתים אך חלקות רבות אחרות אינן מעובדות כיון שלחקלאים אין אפשרות להגיע אליהן בכל ימות השנה. אין טעם בזריעה ושתילה אם אין אפשרות להגיע לשטח להשקות, לרסס או לגזום. וכך רבים מוותרים על עיבוד אדמתם. השנה נפתח השער מה- 22.2 עד  ה- 27.2. החקלאים נכנסו לרסס אך לחרוש לא יכלו בשל הגשם.

אלה הדרישות שלהם:

1. לקראת סוף חודש מרץ מבקשים להיכנס לחרוש את האדמות. המחסום חייב להיפתח במשך שבוע פעמים ביום, בוקר ואחרי הצהרים.

2. הם חייבים להיעזר בבעל טרקטור (להם אין). הם מבקשים אישור מעבר לבעל טרקטור

שאין לו אדמות באזור

3. מבקשים אישור להיכנס עם רכב כדי להעמיס עליו כלים או פרי. כאשר לא ניתן אישור להיכנס עם רכב היה עליהם לסחוב את שקי הזיתים על הגב

4. המחסום חייב להיפתח במשך כל השנה. אנשים חייבים לעבד את אדמתם. חלקם עובדים במשרות שונות ואת העבודה החקלאית הם עושים בסופי שבוע. לכן מבקשים שהשער יפתח בשישי שבת.

בת'לת חיים  5000  איש. בשנת 1967 ברחו חצי מאנשי הכפר למדינות השכנות. אני מבקשת מ-מ' להכין רשימה של כל תושבי ת'לת שהגישו בקשות לעבור לאדמתם ולא קבלו תשובה או קבלו תשובה שלילית. הרשימה תועבר לטיפול  המוקד.

אנחנו ממשיכות דרומה סניריא, בית אמין, עזון עתמה

משמאלנו שער שנפתח כנראה רק לצורכי הצבא. ברקע עזון עתמה.

אנחנו ממשיכות בדרך עפר לכיוון מסחה  אחרי נהג משאית נחמד שהתנדב להראות לנו את הדרך.

באזור התעשייה הגדול של מסחה, ישראלי מעלי זהב, בעל נגריה מופתע לפגוש 3 נשים ישראליות

ומזהיר אותנו מהמשך הנסיעה.  מסוכן כאן.

מה אתה עושה פה? אנחנו שואלות. אני לא אוהב אותם רק נותן להם פרנסה אבל לכן כדאי להיזהר.

אבל אנחנו "גיבורות"  ממשיכות לבית של האני.

הגדר והבתים הקיצוניים של אלקנה                                    

החומה והבטונדות בהיכון. משמאל הבית של האני

הפסקת קפה בבית קפה קטן במסחה. מצטרף אלינו בעל מפעל לחומרי ניקוי. שנים עבד במיסעת דגים ביפו והעברית  שבפיו מצוינת.

את שמו ואת מס' הטלפון שלו הוא אינו מעוניין למסור. אני נותנת לו את מס' הטלפון שלי.

הוא כועס. אתמול בשעה 08:30 ירה צהל בבחור בן 18 ישר ללב והרגו. אחמד יוסוף אסעיל עאמר היה בדרכו מכפרו זאוויה לבית הספר במסחה.

יום קודם מחבל מזאוויה דקר ביפו תייר אמריקאי. הצבא החליט על עונש קולקטיבי ולא אפשר מעבר של פלסטינים עד גיל 30 בין מסחה לזאוויה.  קהל גדול נאסף על הדרך והחיילים היכו על ימין ועל שמאל את כל מי שנקרה בדרכם. הוא מראה לנו תמונות של הנרצח שוכב על הכביש.

גם היום המשטרה עוצרת את כל הרכבים וכל אחד נבדק

שוטר, רכבו ומשמאל המעבר שמתחת לכביש   

כל רכב וכל אדם נבדקים בקפידה

אנחנו לא ממשיכות לזאוויה אלא חוזרות דרך בידיא לכביש 5. בדרך תחנת הסעה ובה 2 חיילים מוגנים מאחורי בלוקים שומרים על המתנחלות הממתינות להסעה.

בשער שומרון אנו עוברות עם דגל וכמובן נדרשות לפתוח את תא המטען לבדיקה.