הפעם ייחדנו את הסיור למובלעת הקטנה בשטח ההתנחלות בית יתיר .
כביש 317 מוביל למחסום בית יתיר – בשמו הרישמי 'מצדות יהודה'.
מהכביש רואים את סוסיא מתרחבת מן הגבעה כלפי מטה. יהודית אומרת שבצד שלא נגלה לעינינו גם בנו הרבה וילות חדשות. המחסום עצמו שומם. עוברים ולימננו בית יתיר.
מודעת פרסום אומרת: "פותחים חלון לחברון".

בתווך ההתנחלות מגודרים משלושת צדדיהם עם גישה מן הכביש גרות 2 משפחות פלסטיניות בשתי נחלות נפרדות .באחת תחנת רוח, לשם אנו באים. המארח, מוחמד גאבאטה, סובל מהתעמרות המתנחלים מסביבו ומיחס רע ומפלה. לדבריו, הסתדר טוב יותר עם הצבא מאשר עם השומרים האזרחיים היום. הוא מתקשה להכניס דיי מזון לעדר שלו דרך המחסום במשאית כי במחסום מגבילים אותו יותר מדי. לגביו זאת בעיה. אותו הדבר עם עוקב המים: לא נותנים לו להכניס כמויות המספקות משפחה גדולה – הם מונים 70 איש. לפיכך הוא מעדיף לנסוע בעיקוף גדול ולא לעבור במחסום, אבל זה לוקח לו הרבה זמן (וגם הדלק יקר בימינו).
יש לו שטח אדמה שחכר מעבר לגדר ההפרדה, אלא שמתנחל מקומי ממרר את חייו, פוגע בו ובילדיו כאשר הם יוצאים למרעה הצאן שלהם, ובנו אוסמה בן ה-7 אף שבר יד מפגיעת אבנים שזרקו מתנחלים.
אותו מתנחל -דני שמו – טוען שהשטח שהוא מנסה לגדל בו חיטה הוא בתחומי הקו הירוק [אף שלא כך]. בעבר גם גנבו לו יבול. הוא התלונן במשטרת חברון ונראה שתהליך משפטי כלשהו מתנהל לו בעצלתיים. להגיע למשפט עבורו זו בעיה כספית של ממש.
הילדים,שלו, עשרה במספר, ושל האחרים בסביבה עוברים פעמיים ביום את המחסום בדרך לבית ספר וממנו. הם נבדקים לפעמים במשך זמן רב במחסום. כולם צריכים להתיצב יחד, לתת את הקושנים שלהם לבדיקה, את התיקים, לפעמים עוברים חיפוש בבגדים במבנה שבצד. זה מפחיד את הילדים הקטנים ובעייתי ביותר לבנות, בינהן יש בנות 10 ו-14.
מוחמד מספר שבהתחלה הסתדרו עם תושבי בית יתיר, עד שהאחרונים החלו בהתפשטות בשטח ותפיסת קרקעות. העיברית בפיו מרשימה. הוא למד בכוחות עצמו.
מוחמד מאחל שכולנו בני אדם נחיה בכבוד אחד לשני. ומבקש אם אפשר שמחסום ווטש יחדש את ליווי הילדים במחסום בשנת הלימודים הבאה.