14.00 מת"ק עציון

האולם היה ריק. בחוץ המתין אדם אחד שהוזמן על ידי השב"כ, אך איש לא דיבר איתו ולא הכניס אותו פנימה. התורן לא נמצא במקומו ליד החלון, וכל נסיונותיו לקרוא לו לא הועילו. גם אנחנו קראנו לו, אך הוא לא נענה. טלפנו אל דני והוא הורה לו, כנראה, לחזור למקומו. הוא הופיע בחלון, קרא לאיש, לקח ממנו את תעודתו, אמר לו לחכות ונעלם. הגיעו עוד אנשים, ושוב לא היה מי שיקבל אותם. אישה מבוגרת שבאה לקבל רשיון כניסה לירושלים עבור בנה החולה, עמדה זמן רב ליד השער וחכתה. שוב פנינו אל דני שהחזיר את התורן לחלונו והוא עצמו שוחח עם האם המודאגת, עיין במסמכים שהביאה וטיפל בעניינה. טוב שיש אנשים כמוהו. 

16.00 בית לחם

מאות פועלים שחזרו מעבודתם נדחסו במעבר המוביל מן הכביש אל הכניסה. את הכניסה חסמו כמה מאבטחים וקצין משטרה. הם הכניסו מדי פעם פועלים אחדים. בפנים היו פתוחות רק שלוש עמדות והמעבר היה איטי מאד. ההמון העייף והנרגן חיכה בלי סבלנות. שאלנו את קצין המשטרה למה לא פותחים עוד עמדות. הוא צעק שאנחנו מפריעות לו ופקד עלינו לעמוד במקום שהוא הראה לנו. כעבור זמן מה נפתחו עוד שתי עמדות, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. ההמון השמיע קולות מאיימים. מישהו החליט לפתוח את שער אחת העמדות ועשרות אנשים הסתערו פנימה בבת אחת בדהרה מפחידה ועברו ללא כל בדיקה. שלומית צילמה את ההסתערות. קצין המשטרה, חגי כ., טען שהיא צילמה אותו ודרש שתמחק את התמונה. היא סרבה. הוא פקד עלינו להיכנס איתו פנימה. בפנים הראינו לו את המכתב של דובר צה"ל שמתיר לנו לצלם. הוא התבונן בו בחשדנות וצילם אותו. אחרי שבדק את תעודות הזהות שלנו וכתב דו"ח על התנהגותנו, ואחרי ששלומית הסכימה למחוק את תמונתו, אפשר לנו ללכת הביתה.