מעבר רחל:

כאשר הגענו ב – 06:10, 2 עמדות פתוחות. התורים אינם ארוכים. (!!??) בהמשך, 2 עמדות נוספות נפתחות.איש מהשמירה הפרטית מצווה לנו לעזוב את שטח המחסום כי "זה שטח סטרילי". אנו מסרבות ומבקשות אישור בכתב על כך. האיש גס רוח ואומר לנו: "מה את חושבת? שבגלל שאת יהודיה את יכולה להיות פה?". הוא מתייעץ בטלפון ואז אומר לנו שאנו יכולות להישאר רק צמודות לקיר!!!. בהמשך המשמרת, גם מונע מאתנו לשוחח עם המתנדבים האקומניים בשטח המחסום – רק בחוץ.מתישהו נשמעת צפירה. המעבר נסגר ולאחר כרבע שעה השגרה חוזרת. ובכלל, המעבר נסגר לכמה דקות כמה וכמה פעמים במהלך הזמן שאנו היינו במחסום.מפקד המחסום נוכח בשטח. הוא מלא רצון טוב – גם על כך דווח ע"י המתנדבת האקומנית – אבל כאשר אנו אומרות שאולי הפתרון הוא לפתוח יותר עמדות של גלאיי מתכות כדי למנוע את הלחץ בצד השני, הוא אומר שנפנה לרמטכ"ל , כי אין תקציב. וכאשר אנו טוענות שחלק מהחיילים והשומרים גסי רוח ואינם מתייחסים כראוי לפלסטינים, הוא מרים כתפיים בחוסר אונים ואומר לנו שאלף פעמים הוא מדבר איתם.המתמדבת האקומנית דווחה לנו שהיה זה יום נורא. המחסום נפתח בזמן אבל עד 07:20 עברו כ- 60% מהממוצע באותם הזמנים ועדיין בשעה זו, מאות אנשים ממתינים בחוץ. איש אחד (או שניים) נפגעו מהדוחק ואמבולנס פינה אותם. בנוסף, ישנה קבוצה של כ- 50 איש,

שכל בוקר נדחפים לתור ההומניטרי. מפקד המחסום בקש מהם לצאת מתור זה (בערבית) וכאשר הם סרבו בכל תוקף, סגר את התור ההומניטרי.

הפלסטינים שעברו גם הם דווחו על מצב נורא, בעיקר הנשים שהיו צריכות להמתין הרבה יותר מאשר בדרך כלל.