מחסום בית לחם, מחסום מזמוריה, מחסום ואדי נאר, מחסום מ“פ שועפאט; 

בירושלים הפקוקה בוקר אחרי הפיגוע הלילי בקריית ארבע – יומיים לפני הבחירות.

מנהרות נחפרות במקומות שיש תנועה זוחלת למתנחלים בבוקר ובערב – משכונת רמת שלמה הגובלת בבית חנינא עד לכביש 1 היורד לים המלח (דרך מעלה אדומים) ובדרך חברון לכיוון הכביש האמריקאי הדרומי. אלו יהיו מנהרות רק לבעלי תעודות כחולות.

הכביש היחיד לפלסטינים מרמאללה לבית לחם עדיין צר, משופע ומתפתל עד מחסום ואדי נאר. המחסום השתדרג בחיילות ובבית קפה/חנות נוחות במקום המכולת המשפחתית הקטנה. אין חמורים קשורים במה שהיה מגרש חניה, אבל הכלבים מהשושלת המקומית עדיין רובצים על הכביש המוביל למחסום.

במחסום שועפאט שונו הנהלים אחרי הפיגוע בחיילי המחסום בערב סוכות השני. הוסרו המחסומים הפנימיים כמה ימים אחרי שנתפס המחבל. 

מחסום בית לחם

7:00 אולי בגלל החשש מתגובה מיידית של ישראל/ים לפיגוע, המחסום ריק יחסית והמעבר חלק. עמדה אחת רחוקה פתוחה לנשים ולגברים. בשיחה עם העוברים מתברר שרובם מבית לחם. הם אומרים שאין סגר על חברון.

מזמוריה וואדי נאר

תור מכוניות ארוך מכביש תקוע–הר חומה– עד דרך חברון. הדרך האמריקאית אולי יכולה לקצר זמן, אבל דורשת נסיעה עוקפת דרך אזור השכונות אום–ליסון וג‘בל מוכאבר. במחסום מזמוריה המוביל לתקוע עוברות רק מכוניות עם לוחיות ישראליות והדרכים לכפר מזמוריה משולטים ככניסה לשטח A.

הכביש היחיד המוביל פלסטינים מדרום הגדה לצפונה (בחלק זה 4171) מתפתל ומגיע למחסום ואדי נאר (הקונטיינר) למעבר כלי רכב בלבד. החיילים/ות משוחחים ביניהם בעמדות הבדיקה הסגורות, והתנועה זורמת ללא בדיקה. שתי חיילות ניגשות אלינו מופתעות מקיומנו. הן כאן שנתיים במשמרות של 8 שעות. רצו להיות קרביות. חנות המכולת הקטנה הזכורה לטוב, נמכרה והפכה לבית קפה וחנות נוחות. הזקנה הנחמדה מהמכולת מתה, וגם בנה החולה. אנחנו קונות מיצים אקזוטיים וממתקים משכם בזיל הזול.

כביש עיקוף חד–כיווני משקיף על מאחז דרום קידר (לפי ידיעותינו גרים שם רוחניקים הזויים וחיילים ששומרים עליהם) ועל התנחלות קידר שהתפתחה מאוד. הדרך אליהן חסומה. בצדי הכביש הצר מוצבים עמודי תאורה עם לוחות סולריים שבורים.  בהמשך לכיוון עזרייה אנחנו חולפים על פני כמה מאהלים של הג‘האלין, רחוקים מריכוז השבט הבדואי (המגורש מ–E1) הנמצא בקרבת עזרייה. מגיעים לקטע הכביש ששופץ בידי האמריקאים בתקווה שיהפוך לכביש דו–מסלולי ראשי לכל אורכו. עם קריסת הסכם אוסלו התקוות נגוזו.

מחסום מחנה פליטים שועפאט

לא היינו פה מאז הפיגוע בערב סוכות. סביבת המחסום נראית כמו שדה קרב נטוש, אבנים וסימני שריפה בכל מקום. היו כאן מוצבים שני מחסומים פנימיים לפני המחסום הראשי, והם הוסרו אחרי הריגת המחבל תמימי שהגיע ברגל לפיגוע נוסף בכניסה למעלה אדומים. כמאל הנהג מכיר את המשפחה שלו, כולם תושבי ירושלים, ואומר שלא היה לו עבר פלילי או ביטחוני.

כמאל מספר לנו בנסיעה על ילדותו שלו בשכונת המוגרבים (ליד הכותל) מעל סילוואן. בניגוד למה שידענו, הוא אומר שחוסיין הוא זה שהעביר את תושבי השכונה לפני מלחמת ששת הימים למחנה הפליטים. רק תושבים מעטים נותרו שם לפני כיבוש ירושלים, ואת כל הבתים הרסו הישראלים כמה ימים אחרי המלחמה כדי ליצור את רחבת הכותל. הדבר מתקשר אצלו לתיאורית קונספירציה רווחת, שחוסיין היה מתואם עם ישראל לפני המלחמה. הפקפוקים שאנו מעלים לא משכנעים אותו, אך הוא רק מהנהן. נימוס פלסטיני לא וכחני.

הזבל, הזבל העולה על גדותיו בכניסה למחסום הזה גורם לנתניה לומר שתמיד היא שואלת את עצמה מתי יגיע הרגע שהפסולת תחסום את הכניסה להולכי רגל…

אחרי המעבר בביתן הבידוק המוזנח, אנחנו מביעות בפני חייל וחיילת את תנחומינו על מות החיילים והטראומה שהחיילים חוו כאן, החיילת מספרת לנו שכל הנהלים שונו מאז הפיגוע. כיוון שתמיד יש פקק בוקר בגלל האוטובוסים של התלמידים ואיטיות המעבר, היה נהוג שאנשים יצאו מהרכב, כדי להגיש תעודות לבדיקה במחשב בעמדות המחסום. כך הסתובבו אנשים רבים בקרבת העמדות – באים והולכים. המחבל תמימי ניגש לכמה חיילים ששוחחו בקרבת העמדה וירה בגבם.  

עכשיו אסור לצאת מהרכב. אם צריך בירור תעודה, צריך לחנות בצד עד שחייל ניגש ולוקח את התעודה לבדיקה ומחזיר. בשלב זה של השיחה בינינו, ניגש המפקד אל החיילת בפנים מאיימות ומרחיק אותה. ממש סודות צבאיים.