חזרה לדף חיפוש דוחות

בית לחם (300), יום א’ 24.7.11, בוקר

צופות ומדווחות: מדווחת: סילביה פ'.
24/07/2011
| בוקר

Version:1.0 StartHTML:0000000167 EndHTML:0000037840 StartFragment:0000000457 EndFragment:0000037824



בעת היציאה ממגרש החניה בדרכי למחסום, ראיתי איש לבוש אזרחית, ראשו מגולח, סוחב תיק מסמכים גדול. פניו מוכרות מתצפיות רבות. הזהו איש השב"כ העושה שמות באישורים? ומה יש לו בתיק הגדול הזה. הליכי הערעור הפרוהיביטיביים על המניעה הביטחונית של פועלים בטח מפנים הרבה זמן לאנשי שב"כ כדי למרר את החיים של הפועלים הפלסטיניים

כאשר הגעתי לאנשים שישבו בסמוך לפתח המחסום וחיכו למעסיקים, נאמר לי כי היום "היה יום טוב". כולם אמרו זאת; לא היו דיווחים סותרים כלל. כולם היו מחויכים.

 

נכנסתי לשטח המחסום ב-6:45. היו  ארבע עמדות פתוחות. כולם עברו במהירות. אחת החיילות הייתה קצת רעשנית. דברה ברמקול, בבוטות. היה משבר קטן: משפחה הגיעה עם 3 ילדים וכנראה שכחו את ה"קושן" של אחד מהם. בסוף כולם עברו, אלוהים יודע איך.

חלק מהעוברים ניגשו אלי, בעיקר נשים, ואמרו: "הלוואי שכך יהיה כל השבוע, כל השבועות". "בשבועיים האחרונים זה היה נורא! היום ממש טוב". "תבואי כל יום". כאילו העניין תלוי בנוכחותנו ולא במדיניות. והמדיניות, בדרך כלל, היא למרר את חיי הפלסטינית. סיפרתי לדוקטורנטית שהתלוותה אלינו בשבוע שעבר שכאשר המחסום לא זז והאנשים מקובצ'צ'ים כמו בקופסת סרדינים בין הסורגים מהצד השני של המחסום, אנחנו מתקשרות למת"ק כי נציג של המת"ק חייב להיות נוכח במחסום ולהבטיח תפקוד נאות. הדוקטורנטית שאלה: "אם זה חלק ממערכת הדיכוי, האם איש המת"ק הוא לא חלק מהמערכת?" נושאלה טובה

וכאשר יש יום רע במיוחד או "יום טוב" שכזה אני תמיד שואלת את עצמי מה יכולה להיות הסיבה. אם יש הילולה בקבר רחל זה ברור: כדי שהעיניים היהודיות לא יתקלו בגרים קשי יום אזי ב-6 – 6:30 המחסום כבר ריק. אבל יום כמו היום, יום ראשון, יום בו תמיד יש להם תרוץ: שהחיילים לא חזרו מחופשת סוף השבוע או שמגלי מתכות מקולקלים והמתקנים עדיין לא הגיעו, ואין נציג מת"ק כי הוא עדיין לא הגיע

אז מה מסביר שהיום "יום טוב"? ההפגנות שהיו בתל אביב אתמול על מצוקת הדיור? זוהי הדרך של ביבי לטפל במצוקת הדיור? לא תשובה חיובית ליוזמה הערבית שתביא לנורמליזציה ביחסים עם מדינות ערב, להקטנה משמעותית של תקציב הביטחון ותפנה מקורות להשקעה בתשתיות התחבורה מהפריפריה למרכזלא הפניית תקציבי העתק מההתנחלויות אל מעבר לקו הירוקלא הגדלה משמעותית של כמות האישורים לפועלים הפלסטיניםלארק תפקוד נאות של המחסום כדי שהפועלים יגיעו יותר מוקדם לעבודהזה גם משהו

 

אלו רק מחשבות.

ולגבי התחושה של הפועלים זהו "יום טוב" יחסית לימים הרעים של השבועות והחודשים שחלפו. אף אחד כבר לא משווה אם המצב שהיה פעם של חופש תנועהבלי טרמינלים ובלי ביורוקרטיה של היתרים

בדרך אל מחוץ למחסום שמתיימר להיות "המעבר הבינלאומי בין בית לחם לירושלים" – ערמות של זבל (ראו בתמונה מצורפת). ועכשיו שאני מסתכלת בתמונה, רואה שהסורגים צבועים כחול לבן. ממש מרגש.

בדרך למת"ק בית לחם, בכביש 60, באחת הכניסות הרבות לכוון אפרת  (התנחלות המשתרעת, אגב, לאורך 6.50 קילומטר), במקום בו הבתים החד קומתיים עם גגות אדומים נצפים בבירור מהכביש, שני שלטים ענקיים: האחד: "יהודה ושומרון, הסיפור של כל יהודי" והשני: "אפרת מחכה לביבי". נו טובכולם מחכים לביביגם בוילות של אפרת וגם באוהלים של שד' רוטשילד.

בהגיעי למת"ק, לפני 8, התנהלה שיחה עם קבוצה של אנשים. מסתבר שאת אחד מהם אני מכירה מלפני כמה שנים לאחר שאחת מבנותיו, שחשדו שהיא חולה בסרטן הלבלב, הורשתה לעזוב לארה"ב דרך נמל התעופה בן גוריון עם אחותה. זאת, לאחר התערבותנו. (הוא נסע דרך עמאן, כמובן). אותו האדם אמר: "נואיפה השלום?" ומה יכולתי להגיד? התשובה היחידה שעלתה בדעתי הייתה "איפה מוברק?" "איפה חמת ברלין?". אז איפה באמת השלום?

ב– 8 בדיוק באו חיילת וחייל. הם פתחו את המת"ק וחלקו מספרים לאנשים שבאו לחידוש או רענון הכרטיס המגנטי. אפילו הסכימו שהתושב שהחזיק את הרשימה יקריא את השמות. גם במת"ק זה התחיל ב"יום טוב".

מעט אחרי שמונה נתנו למספר אנשים להיכנס. ב– 9:30 עוד לא יצא אף אחד. באולם הרבה אנשים, כמו בכל יום ראשון.

כאשר עזבתי, קצת אחרי 9:30, יצא נער אחד. לא הסכימו לתת לו כרטיס מגנטי. הוא יליד 2.9.1995 – עוד לא בן 16. בטח בהתנחלות שבה השיג עבודה לקיץ דרשו ממנו כרטיס מגנטי. אז העבודה לחופש הגדול הלכה: "לא עומד באמות המידה לקבלת כרטיס מגנטי".

  • מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל" (ירושלים)

    צפה בכל הדיווחים למקום זה
    •  

      מחסום בית לחם (300) - "מעבר רחל"

      המחסום, ששמו הרשמי "מעבר רחל", ממוקם בצמוד לחומת ההפרדה ("עוטף ירושלים") בכניסה הצפונית לבית לחם, ומנתק את כל הגדה המערבית ממזרח ירושלים, עם כל ההשלכות הקשות  על שירותי הבריאות, המסחר, החינוך, העבודה ומרקם החיים.

      המחסום מאויש על ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות. זהו מחסום תשתיות נרחב המיועד לשמש מסוף גבול, והוא פתוח 24 שעות ביממה לתיירים זרים. בעלי דרכונים ישראלים אינם מורשים לעבור לבית לחם, ותושבים פלסטינים אינם מורשים להיכנס לירושלים, למעט תושבי מזרח ירושלים ופלסטינים בעלי היתרי כניסה לישראל. אוטובוסים ישראלים מורשים לנסוע לבית לחם רק דרך מחסום זה. 

      באמצע 2019, לאחר שנים רבות של תנאי צפיפות קשים, תורים ארוכים מעלות השחר, ועיכובים גדולים בבדיקות ובמעבר, החלו לפעול בו עמדות זיהוי אלקטרוניות מתקדמות וכן תוספת שערי גישה - ותנאי המעבר השתפרו. מה שלא השתנה הוא "משטר ההיתרים" הקשוח, המונע מרוב תושבי הגדה מעבר לירושלים לתפילה בהר הבית, לביקורי משפחות, ללימודים, לטיפולים רפואיים בבתי החולים המרכזיים וכמובן לצורכי פרנסה.

      בסמוך למחסום, במתחם בין קירות גבוהים למעבר נוסף, נמצא מבנה קבר רחל הציורי, המוסתר כעת בתוך מבנה בטון מבוצר. הוא מכיל מתחמי תפילה ולימוד ליהודים בלבד וכן מתחם מגורים.

      מעודכן לנובמבר 2019 

       

      אל חאדר: הבולדוזר בפתח החצר של בית נפוז
      Local resident
      Apr-9-2025
      אל חאדר: הבולדוזר בפתח החצר של בית נפוז
לתרומה