מחסום בית לחם, 15:00:

עמדה אחת פתוחה, העוברים ביעף מועטים.

מת"ק עציון, 15:30:

מגרש החניה מלא וכך גם אולם ההמתנה. התמונה השבועית: מעל עשרים איש צובאים על הקרוסלה. אישה שכבר מוכרת לנו פוגשת אותנו ונהרה על פניה. היא הצליחה סוף כל סוף להשיג את מבוקשה הנכסף – חידוש הכרטיס המגנטי, וגם העובדה שחמישה מבני משפחתה עדיין דחוסים בתור אינה מוחקת את החיוך. כרגיל, האנשים אומרים שהם שם משעות הבוקר, שמזה זמן רב לא הוכנס איש פנימה למשרד, אך בעוד אנו מתחילות לסמס לד', המפקד, החייל בחלון מכניס בזה אחר זה 12אישה ואיש! כאלה שעד כה היו ישובים על הספסלים מתעודדים וממהרים לעמוד בתור כך שהוא לא ממש מתקצר.

בינתיים פונים אלינו בבעיות הרגילות – "ממנוע" בן 44, אב ל-3ילדים שלדבריו יש לו מעסיק בישראל אבל את המניעה אינו מצליח להסיר; סוחר שמונעים את יציאתו לחו"ל; ואחד שמגדיל לעשות – נותן לנו את תעודת הזהות שלו ואת טופס הבקשה לכרטיס מגנטי, דוחק בנו להשיג לו את מבוקשו ומקבל בכעס את העובדה שזה לא בדיוק מה שאנחנו יכולות לעשות.

חלפה למעלה מחצי שעה ואין תזוזה. אלא שבין היוצאים מן העבר השני, אלה שהטיפול בהם הסתיים, עדיין אין אף אחד מהאנשים שהוכנסו סמוך להגיענו. הווה אומר, במשרד פנימה יש עוד רבים.

השעה 16:30והחייל בחלון מודיע שזהו להיום. יותר לא ייכנסו אנשים. שוב הכעסים, שוב כאלה שעוד מקווים וממשיכים להצטופף ליד הקרוסלה.

בזה אחר זה מגיעים צעיר ומבוגר נכה, שניהם עם תורים למחר לבית חולים. אנחנו מצליחות להסב את תשומת לב החייל להזדקקות שלהם לתסריח וכן לשכנע את העומדים עדיין בתור לתת להם לעבור. גם אישה בהיריון מתקדם, שאמנם מבקשת רק כרטיס מגנטי, אנחנו מצליחות להכניס פנימה. כל השאר יצטרכו לחזור בשבוע הבא.

מחסום בית לחם, 17:30:

מן המכונית נראה שהצטבר תור לא קטן בכניסה לטרמינל אבל עד שחנינו כולם עברו. שתי עמדות פועלות.