ה"נס" שארע בשבוע שעבר, כשכל הממתינים הוכנסו וטופלו, לא קרה שוב. השבוע נאלצו הפלסטינים להמתין 7–8שעות, או מהבוקר עד שעת הסגירה. ממתינים רבים לא טופלו, נשלחו הביתה ויאלצו לבוא שוב בשבוע הבא ולחכות שוב שעות רבות.  

 14:20

כשהגענו, חיכו באולם ההמתנה כ-20  איש ואשה. שני אנשים שקבלו כרטיסים מגנטים ויצאו, אמרו לנו שבפנים ממתינים ששה אנשים. 

מיד אחריהם יצאו עוד שנים, אך אחר כך, עד 14:40לא יצא איש. התור לא זז. צלצלנו למוקד ההומניטרי ובקשנו שיעזרו. אולי בהשפעת המוקד, יצא ב-15:00אדם אחד והוכנסו פנימה 4נשים. עוד שני אנשם יצאו ושוב הייתה הפסקה ארוכה. מישהו סיפר ש"החיילים בפנים לא עובדים. הם יושבים ומשוחחים זה עם זה". ב-15:40צלצלנו שוב למוקד. הוכנסו 5אנשים. ב-16:05יצאו שתי נשים שקבלו כרטיסים מגנטיים. אחת מהן חיכתה מ-08:00 כלומר המתינה שבע שעות וחצי. שתי נשים שבאו ב-09:00  סיפרו שהן הוכנסו פנימה ב-12:30וחיכו בפנים עוד שלוש וחצי שעות. סך הכל "רק" 7שעות. אחריהן יצא אדם שזאת הפעם השלישית שהוא מנסה להתקבל. פעמיים הוא חיכה באולם עד הסגירה ולא זכה להיכנס. היום הוא בא ב-07:00, יצא ב-16:10וכרטיסו בידו.  

נגש אלינו זוג צעיר, בעל ואשתו. הם סיפרו שהאשה הצעירה חולת סרטן והוזמנה לסדרת טיפולים בבית חולים בירושלים. הבעל ביקש רשיון-כניסהכדי להיות איתה בזמן הטיפולים- וסורב. לא היו לו תאריכים מדויקים של הטיפולים המתוכננים. אבל לא זאת היתה סיבת הסרוב. אמרו לו שהוא מסורב מפני שהוא מנוע שב"כ. נסינו להפנותו למי שאולי תוכל לעזור.

פנה אלינו בחור צעיר שבתו בת החודשיים עומדת לעבור ניתוח בבית החולים "תל השומר" והוא בא לבקש רשיון כניסה לישראל. רצה לברר באיזה מסמכים עליו להצטייד. כששוחחנו איתו, שמענו שהודיעו לאנשים שחיכו באולם שעליהם ללכת הביתה. בקשנו שיכניסו אותם, אך זה לא עזר.   

אילו היה קצב העבודה של החיילים מהיר יותר, היו כולם יכולים להיכנס.