מחסום בית לחם

6:40 –  בחוץ יש היום פחות אנשים. אזור חברון בסגר, אז מגיעים היום רק מאזור בית לחם. מיודענו וחבריו יושבים בחוץ וממתינים. אומרים שהיום היה רגוע מאוד בגלל מיעוט האנשים. מדברים על אירוע חטיפת הנערים. אחד מהם אומר שרוב האנשים רק רוצים לעבוד ולחזור הביתה ולחיות בשקט. מספר שיש לו חברים מהר גילה, שבאים לבקר אותו בשבתות עם הילדים כשהם נוסעים בשטח בטרקטורונים, ושותים קפה ביחד. להערכתו החוטפים באו מבחוץ והם אנשי אלקאעדה או ארגון אחר, שהגיעו לגדה מסוריה ומאפגניסטן, כפי שהגיעו גם לסיני. הוא מאשים את האמריקאים בכך. מיודענו צוחק ואומר "הוא צריך להיות בשב"כ הבינלאומי".

בפנים 4 אשנבי בידוק פתוחים, והאולם ריק למדי. בכל זאת לא נותנים לעבור לאנשים שההיתר שלהם לשעה 7 או מאוחר יותר. א' האקומנית מספרת גם היא שהיום יש פחות אנשים, אך בדקו את ההיתרים גם בצד הפלסטיני, ככל הנראה בגלל החטיפה. מספרת שהיה שוטר אגריסיבי למדי, אך כאשר הגיע השוטר הבכיר יותר היחס היה יותר טוב. הוא תקיף אך ענייני ובנוכחותו גם השוטר האחר והמאבטחים נהגו יותר בנימוס לעוברים.

בשלב מסוים פנה המאבטח אלי ואל א' ואמר שעלינו לעמוד בחוץ. חצי מתנצל הוא אומר שקיבל הוראה להוציא אותנו. אנחנו מסרבות ואומרות שאנו עומדות תמיד בפנים, בצד ולא מפריעות. הוא מדווח בקשר. לאחר מספר דקות הגיעו 2 שוטרים ומאבטח נוסף. השוטר הבכיר, נתן טהר, אמר שהוא מפקד המחסום ודרש מאיתנו לצאת. ניסינו להתווכח והוא היה די אגרסיבי. דרש שנצא החוצה ונעמוד בחוץ. דרש תעודת זהות שלי ופספורט מא'. כשאמרתי שהיא לא מבינה עברית, טען שהיא מבינה טוב מאוד. הסברתי לה באנגלית שהוא מבקש את הפספורט והוצאתי תעודת זהות. בסופו של דבר הוא רק עיין בתעודה שלי והחזיר אותה, את הפספורט של א' לא לקח בכלל. הוא טען שהמעבר זה שטח צבאי ואסור לנו להיות כאן. טענו שמותר לנו להיות כאן ואיננו מפריעות. לדבריו אם החיילת אומרת שאתן מפריעות, אז אתן מפריעות. (אמירה כזו לא נאמרה כמובן, ולא היתה כל הפרעה מצידנו). טענותיו "זה שטח צבאי",  כשאמרנו שאמור להיות צו טען "זה בסיס ואסור לכן להיות כאן". השתמש בביטויים "נגמר הסיפור" ו"החגיגה נגמרה". כשראה שאני כותבת אמר שאין לו בעיה שאצטט אותו, מסר את שמו (יש לו גם תג זיהוי כנדרש) ואמר שהוא המפקד והוא מחליט. תוך כדי שיחתי עימו הגיעה חנה א', שניסתה גם היא לשכנעו שמותר לנו לעמוד בפנים, אך הוא עמד על דרישתו שנעמוד בחוץ.

בסופו של דבר עמדנו בחוץ והוא הלך. כמה דקות אח"כ יצאו שתי חיילות מהעמדות שחלקן נסגרו, ושמענו בבירור אחת מהן שואלת את המאבטח למה הוציאו אותנו החוצה… פנינו לחנה ב בתקווה שתוכל לסייע ולמנוע דרישות אלה בעתיד.

בינתיים המעבר נמשך באופן חלק. קצת אחרי 7 נותרו רק שתי עמדות פתוחות, אז נוצר תור מסויים, אך מהר מאוד עברו כולם ושוב התרוקן האולם. עזבנו ב-7:20.

מת"ק עציון

בדרך למת"ק לא הבחנו בנוכחות מוגברת של כוחות הביטחון, על אף שהחטיפה אירעה בסמוך. הגענו מוקדם, לפני שנפתח, אז שתינו קפה ושוחחנו עם אנשים בחוץ. הם מספרים שכדי להגיע למת"ק לוקחים מונית. מבית לחם עד החניה של המת"ק פנימה זה עולה 15 ש"ח, סכום יקר עבורם. לכן נוסעים עד צומת גוש עציון ומשם הולכים ברגל, ואז זה עולה רק 6 ₪. הקושי הוא שבדרך המתנחלים מתנכלים להם, זורקים עליהם אבנים. דווקא היום היה בסדר.

לקראת 8 הגיעו קצינה וחייל. האנשים נדרשים להתרחק אל מעבר לבטונדות (שמפרידות בין המבנה לחניה) כאשר החיילים פותחים את הדלת ונכנסים כדי להפעיל את המכונה המנפיקה מספרים. כאשר החיילים הולכים האנשים נכנסים. יש להם רשימה של תור שהכינו קודם, אך יש כאלו שנדחפים ולוקחים מספר לא בתורם. מתחילות צעקות ומריבות, שנמשכות גם אחרי שכולם כבר לקחו מספרים ולרגעים נראה היה שתגלוש לאלימות, אך למרבה המזל חבריהם של הניצים דאגו להפריד ביניהם ולהרגיע את הרוחות.

אנשים אמרו שהקצינה טענה שרק ב-12 אפשר יהיה לקחת מספרים להנפקת כרטיסים מגנטיים. ככל הנראה לא הבינו אותה, כי בפועל לקחו מספרים כבר עכשיו כרגיל. הבעיה היא שכמו בכל יום ראשון רק ב-12 יתחילו לקבל את הממתינים להנפקת כרטיס מגנטי, שזה מרבית האנשים. לא היו היום אנשים שיכולנו לכתוב להם בקשות להסרת מניעה. היו כמה שהסברנו להם מה המסמכים הנדרשים ומסרנו את פרטי ההתקשרות עם סילביה, כדי שישלחו את המסמכים. למנועי משטרה מסרנו פרטי התקשרות עם חיה. עזבנו מוקדם, לפני 9.