מחסום בית לחם (רונית מדווחת)

6:35 – בחוץ קצת פחות אנשים ומכוניות מהרגיל, ככל הנראה בגלל חגי הנוצרים. את פנינו מקדם שלט התלוי על גדר הבמבוק (שהוקמה כזכור לרגל ביקור האפיפיור), המברך בכריסטמס שמח ושנה טובה… אני פוגשת ב-א' יושב עם חבריו בחוץ. הוא וחבריו מספרים שבשבוע האחרון המצב במעבר היה טוב. לא ברור אם זה בגלל חגי הנוצרים או כתוצאה מהכתבה בערוץ 1, אך כולם מקווים שיימשך כך. הם מספרים שראו את הכתב (יורם כהן) ושוחחו עימו, וכן שביום שני באו קצינים מהמינהל האזרחי לראות מה קורה במעבר, וגם עימם שוחחו. הם סבורים שהמצב הטוב כעת מעיד על כך שהכל תלוי ברצון החיילים להקל או להקשות.

בפנים 5 עמדות פתוחות. האולם מלא וסואן אך הסדר נשמר. בעמדה 1, שהיתה סגורה בהתחלה ונפתחה בהמשך, הקרוסלה עדיין מקולקלת וצריך להשתחל בין זרועותיה כדי לעבור. עוד מכשול קטן ומעצבן בדרך החוצה.

חייל שעמד מחוץ לעמדות שואל מי אני והתשובה "מחסום ווטש" מספקת אותו. בשלב מסוים מגיעה אקומנית עם קבוצת צעירים זרים. היא עושה עימם סיבוב בחוץ, מסבירה להם על המקום, ואח"כ הם עוברים חזרה לבית לחם.

קצת אחרי 7 התרוקן המקום. מאבטח שאנו פוגשות לראשונה מתפנה לשוחח עמנו, ובהמשך מצטרפים גם חבריו המוכרים לנו. השיחה מתנהלת על מי מנוחות למרות חילוקי הדעות. המאבטח מתפלא לשמוע שאנו סבורות שיש כיבוש…

מת"ק עציון (סילביה וגוני מדווחות)

הגענו למת'ק קצת לפני 8. הכל אפור כי השמיים מאד מעוננים, רוחות מנשבות על הגבעה  הזו ובחוץ קור כלבים. אנשים מתגודדים סביבנו והעבודה שלנו מתחילה כשאנחנו עוד באמצע הדרך לאולם ההמתנה של המת'ק.

בדרך כלל אולם ההמתנה נפתח ב-8 בבוקר (גם אם מי שמורשה לעבור את הקרוסלה הם רק מבקשי אישורים או אנשים שבאים למסור בקשות להסרת מניעה. כידוע, ביום א' מתחילים להנפיק כרטיסים מגנטים רק ב-12, אבל לפחות האנשים יכולים להמתין בפנים). היום חולף הזמן והדלת איננה נפתחת. אנחנו, יחד עם שאר הקהל, רועדים מקור ותוהים.

אנחנו מתקשרות למת'ק ומתריעות על האיחור בפתיחת הדלת. מהתשובה אנו למדות ש"הבוקר לא תיפתח הדלת עד שעה 11 כי יש לנו טכס לכבוד החלפת ראש המת'ק". לא מציבים שלט על כך, לא הודעה בע"פ. שיחכו…

ניסינו לשכנע את החייל שענה לטלפון לפתוח לפחות את האולם, כדי לאפשר לעשרות האנשים מחסה מפני הקור החודר, גם אם לא יזכו לטיפול  עד 11 – אבל הדלת נשארה נעולה…

שלחנו מסרון לאדווה, סגנית קצין הקישור במת'ק, בזו הלשון:

"אדווה, שלום! מה שלומך? אנחנו במת'ק עציון. כידוע לך, המת'ק סגור בגלל טכס החלפת הרמת'ק. למה לא יכולים לפתוח את אולם ההמתנה? קר מאד בחוץ! זה ממש התעללות באנשים… יש כאן משפחה עם שני ילדים קטנים. יושבים בחוץ. בקור… זה ממש לא בסדר! אנא…"

ניסינו להתקשר לקצין פניות הציבור והוא לא ענה (אולי גם הוא היה בטכס). שלחנו לו מסרון דומה. לא קיבלנו תשובה אף לא מאחד מהם. ובכן, זה מה שמבשר העידן החדש עם הרמת'ק החדש: שהאנשים יחכו בקור. לא שבעידן הרמת'ק היוצא המצב היה טוב…

נמלטנו מהרוח הקרה אל תוך המכונית ו"קיבלנו קהל", סימולטנית, משני צדיה. התה המהביל של אבו ג'יהאד מעולם לא היה טעים ומועיל כמו היום.

בקבלת הקהל, כרגיל –  ייעוץ והנחיה בפרוטרוט ובסבלנות אין-קץ בעניין המסמכים שצריך להשיג כדי להגיש בקשות להסרת מניעה; החתמה על ייפויי כוח ובקשות שכתבנו, והפנייה לחברות נוספות (מנועי המשטרה לחיה, מנועי אג"ם בשל חוב/קנס לעדה). אחרי 9 השתחרר העומס ויצאנו בחזרה לירושלים.

עשרות הפונים ממשיכים לחכות בחוץ, עד שהאולם ייפתח ב- 11 כפי שהבטיחו… לחלק מהאנשים צפויה המתנה ממושכת יותר – הרי הנפקת הכרטיסים מגנטיים מתחילה רק ב-12 בצהרים. בין הממתינים היו שני אנשים שמסרנו להם בקשות להסרת המניעה למסירה בחלון. הם הודיעו לנו בהמשך היום שהמת'ק נפתח בסופו של דבר ב- 10:15 ולא ב- 11. שמחת עניים.

בדרכנו חזרה הבקיעו סופסוף גם כמה קרני שמש את מעבה העננים ופיסה של תכלת נטעה בנו תקווה קלה ששנת 2015 שבפתח תהיה טובה יותר, אינשאללה.