מתנחלים מהמאחז בשמורת הטבע אום זוקא מתנכלים לרועים באזור ובעיקר לבורהאן מח’אלת מכחול

המאחז ,שהוקם בשמורת הטבע אום זוקא לפני כשנתיים, בתמיכה או לפחות בהסכמה של רשות הטבע והגנים (לא ראינו שום פעולה של הרשות הנ”ל כנגד המאחז במשך השנתיים) מאכלס בסך הכל משפחה אחת, יחד עם מספר לא קבוע של “נערי גבעות”, כלומר, נערים מהתנחלויות דתיו, שנפלטו ממערכת החינוך. הם אינם מקבלים שכר אבל בתמורה לעבודתם, ולהתנכלויות והטרדות של השכנים  הפלסטינים, הם מקבלים מסגרת לשהייה  מחוץ למסגרות שפלטו אותם וגם לגיטימציה לעבריינות פוליטית.

 הנזק והצרות שהם גורמים לרועים שגרים במרחק כמה קילומטרים מסביבם, לא ישוער. הם  בדרך כלל נטפלים לרועה אחד כל יום, כל יום, מגרשים אותו, מפחידים אותו ואת הכבשים, ולא מאפשרים לו להאכיל את הצאן במרעה. הם נעזרים ביחידות הצבא המקומיות, מזעיקים אותן בטלפון, וחיילים מגיעים ומגרשים את הרועים מהמרעה. כך הם נטפלו למהיוב מסמרה, עד שהוא נשבר ומכר את העדר ועבר עם משפחתו לגור בטובאס, שבשטח A.  ממה הוא יתפרנס שם, אין לי מושג. אחוז האבטלה בין הפלסטינים בגדה  גבוה מאוד.

עכשיו הם נטפלים לבורהאן, שמפרנס משפחה של 12 נפשות, ואין לו שום מקצוע אחר, הוא רועה מאז שהיה ילד, וכן אביו ואבי אביו. וגם לעוד רועים מחדידיה. העזרה היחידה שיש להם היא ממתנדבים של ארגוני זכויות אדם שפועלים בבקעה, בעיקר תעיוש ולוחמים לשלום וגם דפנה ונורית שלנו חנה ספרן ומיקי פישר (ואולי שכחתי מישהם) שמלווים את הרועים במרעה ומתעמתים עם המתנחלים . תחת שלטון האפרטהייד בעימות בין המתנחלים והרועים יש כוח בידי מלווים יהודים לעומת הפלסטינים חסרי הזכויות. העימות הזה אפילו קשה יותר בדרום הבקעה, באזור עוג’ה.

המתנדבים והמתנדבות בליווי הרועים עושים מלאכת קודש, ומאפשרים איכשהו למשפחות רועים עניות להמשיך להתקיים ממרעה צאן. הם מלווים אותם ברגל בדרכים הרריות, בחום הלוהט המדברי, חלקם לא צעירים כלל.

בפרסיה ביקרנו במרפאה ניידת שמפעילה הרשות הפלסטינית

זה כמה חודשים פועלת מרפאה ניידת בקראוון, פעמיים בשבוע.  כל יום בקהילת רועים אחרת בצפון הבקעה. יש בה רופא, אח ונהג. ביקור אצל הרופא וגם התרופות, הכל בחינם. כשאנחנו ביקרנו לא היה אף קליינט. הם מופעלים ע”י מנהל המחוז הפלסטיני בטובאס.

במחסומי זעתרא, מעלה אפריים וחמרה לא הייתה פעילות צבאית.