בקעת הירדן: נערי המתנחלים רועים את הפרות שלהם בשטחי הפלסטינים
עד הצהריים היה שקט יחסית. המרעים של א’, ז’, ה’, פ’, בחמאמת ואל־מייתה עברו בלי אירועים מיוחדים. הדבר הבולט בבוקר היה שמצאנו את הטלפון של אחד הפעילים, שהמתנחלים זרקו יום קודם.
מהצהריים העניינים התחילו להתחמם.
במכחול הצבא הפריע למרעה.
בסמרה עדר של מתנחל מהמאחז החדש רעה על אדמות פלסטיניות, וטרקטורון הצטרף אליו. כשהם התרחקו, הגיע רכב צבאי עם נהג אחד בדרגת רב סרן, חובש כיפה. הוא אמר לנו “כל הכבוד” והמשיך. בהתחלה נשמע שהוא חושב שאנחנו מתנחלים, אבל כשהוא חזר כמה דקות אחר כך ודיברתי איתו, היה ברור שהוא יודע מי אנחנו. הוא שוב אמר “כל הכבוד” שאנחנו באים ביום החופש שלנו מתל אביב עד סמרה. אמר שהוא לא מסכים עם הדעות שלנו, אבל מעריך את ההתמדה. כששאלתי אם הוא יודע על ההטרדות והרדיפות שהפלסטינים סובלים מהן, הוא אמר שלא. אחר כך אחד הפעילים זיהה אותו מהצילומים ואמר שהוא היה בחאלת מכחול, הטריד, צפר ליד הבית של ב׳ ורדף אחרי הילדים של א׳.
באל־חדידיה הצבא עצר רועה בזמן המרעה. הוא שוחרר אחרי כמה שעות.
בסביבות 15:00 הגיעו לחמאם אל-מליח חמישה נערים, כנראה מהמאחז תבץ, עם הפרות שלהם. המשטרה סירבה להגיע ואמרה שתבוא רק אם תהיה תקיפה ממשית או שמישהו ייפגע. לא עזר שהסברנו שהמצב מחמיר ושהמתנחלים מנסים להתקרב כדי שיוכלו לטעון שתקפנו אותם. חמישה פעילים ושני בינלאומיים שהיו במקום הצליחו לחסום את העלייה של הפרות לשביל ותיעדו את הנערים מסתובבים בין הדירים.
אחרי שעה הם הלכו. שני פעילים חזרו הביתה ואנחנו נשארנו לוודא שהנערים לא חוזרים. כחצי שעה אחר כך שניים מהם חזרו והמשיכו להטריד, לאיים ולהציק. הם ניסו להיכנס למתחם המגורים, דחפו אותנו ואת הבינלאומיים וניסו להפיל לנו את הטלפונים מהידיים. כל זה תוך כדי צעקות כמו “אל תגעי בי”, “למה את דוחפת אותי” ואיומים כמו “אני אראה לך מה זה”. לא היו פגיעות פיזיות משני הצדדים.
הזמנו משטרה. היא הגיעה אחרי שהם כבר עזבו. אמרו שאם צילמנו אלימות אפשר להגיש תלונה — והלכו.
הלילה עבר בשקט.
תיאור מיקום
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Rachel AfekMay-14-2026סמרה. מרעה שאריות שלף מול הבסיס של כפיר
-
חמאם אל-מליח
צפה בכל הדיווחים למקום זהעין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-