ראו כאן  סרטון על התקרית שהתפתחה במחסום טייבה רומנה, פירוט למטה
 

מחסום ברטעה 06:00       

הכסף מסובב את העולם
תור ארוך בחניון הפלסטיני כצפוי בשעה זו, אך הבוקר אין במקום מהומה רגילה. למרות שאיש לא מפקח על התור, האנשים ממתינים בסבלנות ואין דוחק ודחיפות (כרגיל) ליד הקרוסלה. הבוקר פועלת רק קרוסלה אחת, שמכניסה פנימה לטרמינל מדי כמה דקות קבוצות של כ 25 איש. כנראה בתוך הטרמינל אין עיכובים כך שהתור זורם. הסדרן המתנדב כבר לא עובד כאן, והסדרנים הפלסטינים בשכר (פקחים) שהיו אמורים להמשיך את העבודה שלו בינתיים מושבתים. זאת, כיוון שבעלי הקרקע הפלסטינים שעליה יושב המחסום (משפחת עמרנַה מיעבד), גילו את התוכנית של מושל ג’נין וראש מועצת ברטעה המזרחית לגבות דמי חנייה ומכסף זה לשלם לפקחי החניונים, ועצרו אותה. הם לא מוכנים שמישהו אחר מלבדם יתפרנס מהאדמה שאומנם נגזלה מהם אך היא בעצם עדיין שייכת להם. מן הסתם יגיעו להסדר כלשהו, על הכסף לא יוותרו אלה וגם אלה.

מחסום עאנין (214) 06:45  מחסום חקלאי
מעטים יוצאי מהמחסום אל מרחב התפר. נשמעו תלונות על החיילים החדשים, שנטפלים לאנשים בגלל הבגדים שלהם (לבושים יפה מדי בשביל עבודה בחקלאות) וחושדים בהם שאינם הולכים לעבודה אלא למקום אחר.. האמת הידועה לכל שכל פלסטיני שיוצא למרחב התפר מכאן, יכול להמשיך לנוע לעבר כל פינה בעולם בלי הפרעה. הגדר נבנתה כדי להפריד את הפלסטינים מאדמתם (ובהמשך כדי להשתלט עליה), לא דווקא כדי לספק ביטחון לתל אביב מפני מכוניות תופת. ראינו שלא נותנים לטרקטור אחד לעבור, ומכיוון שזו תופעה לא חדשה אנו מניחות שאין לו רישיון רכב כנדרש בחוק ולכן אי אפשר לעבור איתו מהשטחים הכבושים לשטח C שבשליטת ישראל. חקלאי בלי טרקטור יתקשה לעבד את כרמי הזיתים שלו ואולי אף יזנח אותם עם הזמן (זה קורה לנגד עינינו), כך שגם הגזירה הזו מצטרפת לכוונות ההשתלטות של הכובש. ילדי בית הספר יצאו לחופש הגדול שיימשך 3 חודשים. מעכשיו נראה אותם מצטרפים להורים לעבודה או לטיולים.  

מחסום טורה שקד (300)  07:20
בשעה זו רוב העובדים במרחב התפר כבר עברו. התנועה דלילה מאוד, התלמידים בחופשה וכך גם המורים. מכולת האשפה של הכובש, שעומדת מחוץ למחסום, עולה על גדותיה.

מחסום טייבה רומנה (154) 08:00  מחסום חקלאי נפתח רק פעמיים בשבוע למעבר בעלי איש/ור חקלאי.

כמעט שביתת מעבר
שוטרי מג”ב מגיעים באיחור של רבע שעה ופותחים את שלושת השערים של המחסום. אחד הפלסטינים אוסף למענם את תעודות הזהות של הממתינים ובעצמו ניגש ראשון לבדיקה. כשהוא מסיים הוא קורא לבא אחריו ויוצא מהמחסום, כך זה יתנהל בהמשך.

בשלב מסוים, אחרי ששתי נשים וילדיהן הוחזרו על עקבותיהם,  ניגשו לביקורת אב, אם ושלושת ילדיהם, ביניהן תינוקת בת שנה. המג”בניקים שילחו אותם בחזרה הביתה. “כאן עוברים חקלאים לעבודה, לא תינוקות”. האב ניגש אל השוטרים בכעס. ” 11 שנה אני עובר פה, מה פתאום אתם לא נותנים לילדים שלי לעבור?”  ילדים עד גיל 12 רשומים בתעודת זהות של ההורים ויכולים לעבור איתם במחסום לאן שהם הולכים, אלא אם החייל במחסום לא יודע על כך ומתעקש למנוע מהם מעבר. נראה שהשוטרים לא מעודכנים בנוהל  שקבע הכובש וממשיכים להתעקש שהם לא נראים כמי שהולכים לעבוד בזיתים.. המשפחה חוזרת לקהל הממתינים ומשם האב קורא בכעס: “אם אנחנו לא עוברים אף אחד לא יעבור.” ובתוקף: “תקרא לקצין שלך!” מחזירים אותו אל הג’יפ, כנראה כדי לפרק את השביתה כבר בתחילתה. ההזדהות של הממתינים לא מחזיקה מעמד יותר מדקותיים. אחד אחד הם ניגשים לביקורת ויוצאים לדרכם. אחדים עוצרים לידינו לפרוק תסכול. בינתיים מישהו צלצל למת”ק הפלסטיני ו/או הישראלי ודיווח על המהומה. תוך 10 דקות הגיעו שני קציני מת”ק ישראלים אחד מהם דובר ערבית. הם הסבירו למג”ב את הנוהל והורו להעביר את המשפחה כולה וגם את שתי הנשים שהוחזרו קודם.  “הם פשוט שונאים אותנו,” האב כ’ אומר לנו בכעס.

ועוד באותו מחסום: סופר לנו כי השבוע ביום שני בבוקר לא נתנו לכל הגברים או לחלקם לעבור את המחסום. הפלסטינים צלצלו למת”ק הפלסטיני שפנה למת”ק הישראלי ולבסוף עברו המסורבים  אבל 4 שעות מאוחר יותר משעת הפתיחה.