מחסום עאנין 0605 (זריחה יפה כתמיד)

הגענו מעט אחרי הזריחה, יחד עם החיילים. תוך חמש דקות התחילו לצאת מהמחסום ראשוני הפלסטינים מהכפר עאנין הנשקף מן הגבעה ממול. החיילים בדקו את העוברים במרכז המחסום, אותו אנו רואות אך לא שומעות. בהתחלה זרם היוצאים היה עקבי ורצוף, אבל ההמשך היה מייגע. כ 150 גברים נשים והרבה ילדים (אין לימודים, יום הולדת לנביא מוחמד) עברו תחקיר, פשפוש בחפציהם ובעיקר חשדות- מידי החיילים. אחרי שעה וחצי כשהלכנו עוד לא נגמר המעבר.

יצאה משפחה מרובת נשים וילדים על טרקטור, ונעמדו לחכות לאחד הנערים אשר עיצבן את החיילת (לא התקרב כשקראה לו, כן התקרב כשלא קראה לו) ועכשיו כעונש מעכבים אותו לרבע שעה. מישהו רצה להעביר שני מכלי שמן זית למשפחתו (אולי באום ריחן, שם יש לתושבי עאנין בני משפחה רבים) אך לא נתנו לו. לפניו מישהו כן יצא עם מכל צהוב כזה, למה לו נתנו? אולי כי מותר להעביר רק אחד? שמועות שבשבוע הבא המחסום יחזור לפעול רק פעמיים בשבוע (במקום יומיום בעונת המסיק) מדאיגות מאוד את החקלאים. זה לא טוב, הם אומרים, יש עוד 20 ימי עבודה. נטע מבררת עם קציני המת"ק, שבדיוק יוצאים מהמחסום ברכבם המפואר, עד מתי המחסום יהיה פתוח יומיום. התשובה: "זה תלוי בפלסטינים," ולמה לא פותחים בימי שישי ושבת? "זה מתוקף הנהלים." אפילו לא העברנו למקומיים את התשובות המוזרות.

מחסום טורה-שקד 0740

תנועה דלילה. מיניבוס פולט קבוצת נערות לבושות בבגדי האופנה האחרונה, עליזות ושמחות, כנראה טיול. אדם שעבר את המחסום ניגש לפרוק עלבון: סידרתי את האנשים בתור שייכנסו אחד אחד. החייל צעק עלי – כאן אני אומר מה לעשות. אני המפקד. לא אתה! גם פה יוצאים גברים ונשים וילדים לעבר כרמי הזיתים, אך לא הרבה. מה שמחזיר שוב את השאלה והתשובה – אילולא הכיבוש והגדרות כמה הרבה יותר אנשים היו מסתובבים בכרמים היום.

מחסום ברטעה-ריחן 0800
כל המראות הקבועים: מגרש חנייה דחוס, זרימה בלתי פוסקת של אנשים הבאים מכיוון הגדה אל מרחב התפר ובעיקר אל ברטעה המזרחית. שלום שלום, בוקר טוב… בוקר אור… בוקר של פרחים… בוקר של שמנת… מ'נשמע. הכל תמאם (מעולה)… השבח לאל. עלי ואמו עולים לרכב שלנו. הם ייסעו עם נטע לטיפולים הקבועים בבית חולים רמב"ם בחיפה. הנער אחוז כאבים, כחוש, שחוח, הזדקן. כולם מכירים את עלי ומעבירים אותו ואת אמו בהליך זריז ללא תור.